עוד גל של שחרור חטופים, עוד המון נוהם ומתפרע, עוד שלטי חוצות מסיתים, עוד מצעדי ניצחון וצעדות השפלה לחטופים. התבוסתנות הישראלית מסכנת את חיי החטופים, ומקרבת אותנו לאירוע אשר ייזכר בתור "הלינץ' בעזה".

ישראל לא מנהלת את אירוע שחרור החטופים ברצועה, היא משקשקת מכל ערעור שיכול להיות לעסקה אך בעצם זה, מסכנת את חיי החטופים אפילו יותר מאשר בעבר. מאז שנכנסה לפועל הפסקת האש והחלו שחרורי החטופים, ישראל שותקת אל מול הביזיון שמתרחש ברצועה כל שבוע.

בזה אחר זה, חטופינו מושפלים בידי חמאס, אך לא זאת הבעיה. עם שמחה לאיד אפשר לחיות אך מה שמתפתח בשחרורי האסירים של חמאס הוא אירוע הרבה מעבר לשמחה לאיד, או אפילו הפשלה כזו או אחרת. שחרורי האסירים של חמאס יוצרים מחול שדים שעלול להיגמר במהירות בחטופים נרצחים אל מול המצלמות.

חמאס הפך את אירוע שחרור החטופים להופעות ראווה, מופעי ניצחון של כוח, השפלה, לאומנות והסתה. שלטים מסיתים כנגד ישראל מורמים בכל פינה, מיצגי "ניצחון" אל מול יחידות צה"ל מככבים והשפלת החטופים היא גולת הכותרת של הברברים.

אירועים כאלה יכולים להידרדר מהר, מהר מאוד ובדרכים קיצוניות. קחו את השילוב הקטלני הזה, שגם ככה מחמיר משבוע לשבוע ותרתיחו אותו עוד קצת לאורך סוף השבוע הקרוב, והשבוע שאחריו ועוד אחד אחריו. כבר עכשיו ההמון העזתי צובא על כל חטוף, שולח ידיים ואגרופים, מכה ברכבים הנושאים אותם הביתה, מנער אותם וצועק קריאות ניצחון לאללה.

לא צריך הרבה כדי שהאירוע ה"משפיל" הזה יהפוך לקטלני, כל מה שצריך הוא שעזתי אחד יחליף את היד המושיטה לאחוז בבגדי הבנות הצעירות או בקשישים בסכין או סלע. כל עוד ישראל מאפשרת לחמאס להפוך את שחרור האסירים לאירוע ראווה, חייהם בסכנה גדולה במהלך השחרור מאשר בכל מקום אחר.

יכול להיות שלא יהיה מנוס וישראל תאלץ, לפחות לאיים, בפיצוץ העסקה אם אירועים כאלה ימשכו. זה לא יהיה רעיון רע להחזיק כוחות התערבות שיכולים לנחות בלב ההמון ולפעול במידת הצורך. על ישראל להתעקש לא על גאוותה, אלא על חיי אזרחיה. חמאס יכול להמשיך להפוך את טקסי השחרור לחגיגות ניצחון מצולמות מראש ולשמור על אותה טקסיות בחדרי חדרים, אך אסור לתת לתאווה של חמאס להפוך לאירוע שיוביל ללינץ' בחטופים לעיניי מצלמות, ישראל חייבת להתעורר ולפעול.