"מבשלים זיכרון": מרק חרירה של איתי מורנו הי"ד

  (צילום: למי עזוז)

רס"ר איתי מורנו יצא בשבעה באוקטובר עם חבריו לצוות במגלן לדרום הארץ, הוא נלחם מול המחבלים ונתקל בקרב בקיבוץ זיקים שם נפל עם שני חבריו הטובים.

גל, אשתו האהובה של איתי מביאה ניחוח של בית עם מרק חרירה עשיר אותו למד איתי מאימה ואימץ אותו לעצמו. היא מכינה בפעם הראשונה את המרק אצלנו באולפן ומשתפת על הקשר המיוחד שלהם.

"אני על תקן הסו-שף בבית, איתי היה הבשלן האמיתי, הוא היה מכין הכל. את המרק חרירה, אמא שלי הייתה מכינה ואיתי גילה את זה אצלה וזה נהיה חובה, הוא ממש אהב את המרק הזה, אחרי שהתחתנו עברנו לגור באשקלון וההורים באו לבקר והוא ביקש ממנה ללמד אותו את המרק חרירה, היא הגיעה עם כל המצרכים והסבירה לו", גל נזכרת וצוחקת: "שבועות אחר כך עוד אכלתי מהמרק".

מרק חרירה של איתי וחמותו

שמן לטיגון (אפשר שמן זית)

2 בצלים

ענף סלרי

2 עגבניות מגורדות

כוס חומוס מושרה ללילה

כוס עדשים ירוקות מושרות

5 כוסות מים

צרור כוסברה ופטרוזליה

איטריות דקות

מיץ לימון

תבלינים: כפית מלח, כפית פלפל, כף פפריקה וכף וחצי אבקת מרק עוף

כף קמח עם מעט מים קרים

אופן ההכנה:

נחמם מעט שמן ונטגן את הבצלים דק עד שהם שקופים, נוסיף את הסלרי הקצוץ עם העלים, נטגן עוד קצת ואז נכניס את שתי העגבניות המגורדות.

נוסיף את הקטניות ונערבב הכל טוב טוב עם התבלינים, נמזוג חמש כוסות מים חמים לסיר ונבשל חצי שעה עד לריכוך. כשהכל רך נכניס את האטריות, את הכוסברה והפטרוזיליה קצוצות דק.

כדי להסמיך את המרק נוסיף רבע כוס מים עם כף קמח מעורבבת, ניתן לסיר להתבשל עד שהאטריות רכות, נמזוג לצלחות ונסחוט כמה טיפות לימון מעל המרק. נזלול:)

"איתי היה אנין טעם, ידע להשקיע"

גל מתחילה להכין את המרק ומשתפת:" נראה לי שאיתי מבסוט שאני מכינה את זה, תמיד הוא היה מתבאס שאני לא אוכלת, היה אומר לי: "תשקיעי בעצמך", היה מכין לי כריכים וקופסאות אוכל, אם הייתי מכינה משהו, הוא היה אומר: "את רואה את מסוגלת".

איתי היה אוהב להכין דגים מרוקאים עסיסיים, הוא אהב מאד דגים טריים, הוא היה אנין טעם, ותמיד היה מזהה אם הוא טרי או קפוא מלא זמן, הייתה פעם אחת שהוא רצה להכין דניס ולא מצא דניס טרי, הוא קנה דניס שלם וישב לפלט את העצמות עם פינצטה".

גל מספרת על ההיכרות שלהם: "הכרנו מגיל מאד צעיר, מאז כיתה ג', גם כשהיינו חברים טובים לא חשבנו שזו תהיה זוגיות, למדנו בגוש עציון אני באלון שבות והוא באפרת, כשההסעה הייתה מגיעה איתי היה מעדכן אותי מתי היא תגיע, הרגיש מחויבות לשמור לי מקום בהסעה עד שנהיינו חברים ממש טובים. שבועיים לפני הגיוס שלי החלטתי שאני לא נכנסת ככה לצבא, או שאני בזוגיות או שלא ורציתי לנתק את הקשר הזה, יצאתי לפגוש אותו חדורת מטרה להיפרד והוא פתאום אמר לי: "אני ממש אוהב אותך, למה אנחנו לא ביחד?" ומאז היינו יחד".

"אף אחד לא ידע שהוא אחיין של עמנואל מורנו"

על תחילת השירות מספרת גל: "איתי הוא אחיין של סא"ל עמנואל מורנו, אבל הוא לא הבליט את זה, ברור שאחרי הכל הוא גדל בבית ציוני וקרבי, והוא יעשה את המקסימום שהוא יכול. החלום שלו היה להגיע לסיירת מטכ"ל, הוא שמע על כך מהדוד שלו אבל זה לא הספיק לו, הוא היה קורא על היחידה וזה חיזק אותו להבין שהוא יכול לתרום שם והוא עשה הכל הכל כדי להתקבל. אני זוכרת שהוא אמר לי שכשהוא היה קטן ואמא שלו ביקשה שיביא משהו מבחוץ הוא היה הולך יחף כדי להתחשל, היינו נוסעים בימי שישי לדיונות באשדוד כדי להתאמן. הוא קיבל גיבוש מטכ"ל, והוא הסתיר את זה שהוא מורנו, לא רצה שיעשו לו פרוטקציות, גם בראיון הוא לא הזכיר את זה".

גל מסיימת את הסיפור: "איתי לא התקבל למטכ"ל, הוא חוזר הביתה והיה שבור מזה, והתבאס במשך יום, הוא אופטימיסט חסר תקנה, ויום למחרת הוא קם בבוקר, שינה את הסטטוס בוואטצאפ וכתב: "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה". הוא למד על כל יחידות הקומנדו, והבין שמגלן מאד מתאימה לו. הוא התקבל , בהתחלה היה קצת שוק, אחר כך הוא כבר השתחרר מזה ואמר: "אני מבין למה אני פה, טוב לי ביחידה".

"הגעתי לרב שאמר לי בדיוק את מה שהייתי צריכה לשמוע"

על האמונה והקשר עם העולם שמעבר משתפת גל: "אני חולמת עליו הרבה ומקבלת ממנו מלא מסרים אני מרגישה אותו, אני לא מצליחה להסביר הוא כאילו לידי, הוא מסמן לי דברים".

ומוסיפה: "האמונה אצלי התחזקה, זה היה תהליך, איתי נהרג ביום החמישי של המלחמה, כל מצווה שעשיתי בימים האלה אמרתי "זה כדי שאיתי יחזור בריא בגוף ובנפש", ערב לפני נתתי צדקה ואמרתי "צדקה תציל ממוות ותציל את איתי" ממש אמרתי את זה ויום למחרת הוא נפל. לא הבנתי מה קרה והוא בן אדם כזה צדיק והייתי ממש אבודה, רציתי לדבר עם מישהו שיחזיר לי את האמונה, הגעתי לרב שכולם המליצו עליו, הוא אמר לי דברים שהרגשתי ממש חוויה חוץ גופית זה מאד חיזק אותי, הוא אמר את המילים המדויקות שהייתי צריכה לשמוע, זה מאד אינדיבידואלי, עבורי זה היה הדבר שהייתי צריכה לשמוע".

"זה שהוא לא פה לא אומר שהאור שלו נכבה"

גל מציינת: "היום אני מאמינה ברמות שאני לא יכולה להסביר את זה, אני לא מבינה הכל, לא אצליח לקבל את זה שהוא נפל כל כך צעיר אבל זה לא בידיים שלי, אין לי ספק שמשהו מנוהל פה. ברגע הזה הנשמה שלו הייתה צריכה להגיע למקום שלה. אני צריכה בחיים האלה לנסות לעבור את השיעור שלי בצורה המקסימלית להתפלל לה' שיהיו לי כוחות ואני מאמינה שהוא במקום טוב, הוא הרוג מלכות"

גל משתפת מה עושה לה טוב: "החיבור ביננו, כשקורה משהו כזה, פתאום אתה רואה טוב של אנשים, סתם הודעה של שבת שלום, סתם לחייך, באיזה יום קשה מישהי חייכה אלי בסופר פארם והיא לא יודעת מה זה עשה לי, להיות אדיבים אחד לשני. איתי היה כזה חייכן ומפיץ אור השם חיבה שלי אליו היה "מאורי"- זה שהוא לא פה זה לא אומר שהאור שלו נכבה, נמשיך להפיץ את הטוב שלו, ברגע שאנחנו מאוחדים מי יכול עלינו?".