סיפור ארבל יהוד ביממות האחרונות ממחיש בצורה הטובה ביותר את כל מה שלא עשה הדרג המדיני בשנה וחצי האחרונות מאז החלה המלחמה, ובכלל בעשרות השנים האחרונות בהתנהלות מול ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה.

מדהים להסתכל על ההתעקשות של ישראל מאז ערב שבת, אז נודע כי ארגון הטרור חמאס מפר את ההסכם ולא משחרר את ארבל יהוד שנחטפה מקיבוץ ניר עוז ב-7.10. לאורך היומיים האחרונים, מודיעים בזה אחר זה ראש הממשלה נתניהו ולאחר מכן, גורמים מדיניים כי ישראל לא תפתח את ציר נצרים למעבר עזתים עד לשחרורה של יהוד.

הרחוב העזתי בלחץ – רוצים הביתה? תשחררו את ארבל

תראו מה קורה ברחוב העזתי. המוני עזתיים מתחננים שישראלית שלא בטוח שהכירו את שמה עד לפני יומיים – תשוחרר. לאיזה לחץ נכנס הרחוב העזתי מעמידה פשוטה של מדינת ישראל על עקרונותיה. רוצים לחזור הביתה? תשחררו את ארבל יהוד. ככה פשוט.

כשמסתכלים על היומיים האחרונים, מתסכל עוד יותר על ההתנהלות הישראלית בשנה וחצי האחרונות. מאז החלה המלחמה בבוקר שמחת תורה, ישראל לא פספסה הזדמנות לירות לעצמה ברגל פעם אחר פעם. לדרג המדיני היו גם היו את הכלים, את המנופים, את היכולות ללחוץ על חמאס ולהוריד אותו על הברכיים, אך דבר מזה לא נעשה.

ההמון העזתי ממתין לשחרורה של ארבל יהוד בסמוך לציר נצרים כדי לחזור הביתה

תארו לכם איך הייתה נראית המלחמה היום, אם ישראל הייתה מתנהלת בצורה שונה עם הסיוע ההומניטרי? ניתן רק לדמיין מה היה אילו הסיוע ההומניטרי שנכנס כיום בכמויות אדירות והולך כולו לארגון הטרור היה הולך לאזרחים העזתיים, או שישראל כלל לא הייתה מאפשרת סיוע הומניטרי עד שאזור מסוים מפונה מתושביו.

וכן, זה עבד מצוין בעסקת החטופים הראשונה – כזכור, חמאס נכנס ללחץ ונאלץ לקבל עסקת חטופים שגם בישראל הודו כי מחיריה לא היו כבדים ביחס למספר הישראלים ששוחררו.

סיוע הומניטרי במעבר כרם שלום – לישראל יש מנופי לחץ רבים על חמאס ( צילום: חיים גולדברג/פלאש 90)

כשישראל עומדת על שלה – בצד השני מבינים היטב

דוגמה נוספת – איך הייתה נראית המלחמה בעזה אחרי 477 ימים אילו ישראל הייתה מפסיקה עם שיטת הפשיטות, נשארת בשטח ולא נסוגה פעם אחר פעם? נקודה למחשבה.

נכון, עכשיו תגידו שביידן היה נשיא ולא טראמפ. היה מחסור בחימושים ולחץ מכל העולם לחלק את הסיוע ההומניטרי. אבל היומיים האחרונים ממחישים באופן הבולט ביותר כשישראל עומדת על שלה, בארגון הטרור חמאס וכן, גם בעולם, מבינים זאת היטב.

ובכלל צריך להגיד, נדמה שבשל הזמן הרב שעבר, שכחנו מי פתח את המלחמה הזו והיכן יחסי הכוחות עומדים. כדאי שנזכיר לעצמנו מדי פעם שלמרות ש-90 חטופים עדיין בעזה, לישראל יש קלפים רבים ביד, בוודאי יותר מאשר חמאס, לא רק ציר נצרים ופילדלפי אלא גם העוצמה הישראלית שראוי שאויבינו יכירו טוב יותר.

בשורה התחתונה – סיפור ארבל יהוד הוא דוגמה לכל מה שישראל הייתה צריכה לעשות ולא עשתה. כעת, גם אם באיחור של שנה וחצי – מוטב מאוחר מאשר אף פעם.