הגל השני של שחרור החטופים הגיע, וחמאס הופך את שחרורם למופעי תעמולה אכזריים, שעל גבם הוא מתכוון לבסס מחדש את שלטונו על הרצועה, ואולי אפילו לוטש עיניים גם לשלטון ביהודה ושומרון.
לאחר שבשחרור החטופות במהלך השבוע שעבר, דאג חמאס להקיף את החטופים בעשרות חמושים מדוגמים במדי ארגון הטרור, וארגן מאות ואלפי עזתים שיצבאו על הרכבים בפרעות אלימה. הפעם הפך חמאס את שחרור ארבעת התצפיתניות החטופות מנחל עוז למופע שלם של תעמולה.
בשעות הבוקר המוקדמות של יום שבת, הועמדו לירי אלבג, נעמה לוי, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע על במה מול אלפי עזתים נוהמים, ועשרות מצלמות מערוצי תקשורת מרחבי העולם.
מחבלי חמאס חתמו בטקסיות רבה על "החלטות שחרור" והחטופות לבושות חליפות בצבע ירוק זית דמויות מדי ב' של צה"ל נאלצו לחייך ולנופף אל מול המון העזתים הפראי.
בישראל פרשנים אומרים דברים רבים על מצבו של חמאס ברצועה, על מסכי החדשות יושבים ומדסקסים ארוכות עד כמה "חמאס הובס" ועד כמה הוא "הוכה" ועד כמה הוא "הוחלש".
מול כל הפרשנויות האלה יש אמת אחת, חמאס הוא זה שמנהל כעת את האירוע. בניגוד להפסקת האש בלבנון אשר נאכפת בכוח הטיל והתותח, הפסקת האש ברצועה מוחזקת על ידי חמאס עם איום הלהב על גרונם של החטופים. וחמאס מנצל את האירוע עד תום.
החיילות הישראליות החטופות הועלו אל מול ההמון הנוהם אל במה, סביבן התנוססו שלטים נגד מדינת ישראל ונגד הציונות. המשפט "עזה היא בית קברות לציונים" התנוססה מאחורי החיילות החטופות ולרגליהם התנוסס הכיתוב "הציונות לא תנצח".
צריך להבין את האירוע מבחינת התודעה הפלסטינית, לא רק שחמאס לתפיסתם, בה החיים הם חסרי חשיבות, גירש את הצבא הישראלי מעזה, הוא משפיל את חטופינו על בסיס קבוע, ומשבוע לשבוע הופך את הדבר לאירוע גדול יותר ויותר.
באותה העת צריך לזכור, משתחררים מאות אסירים, מחבלים, רוצחים, אנסים ופורעים. גיבורי תרבות בעגה הפלסטינית. וכל זה מתרחש באותו הזמן, על מסכי הטלוויזיה והטלפון של כל עזתי, אך גם של כל פלסטיני החי תחת הרשות הפלסטינית.
בסוף היום, לאחר החזרת החטופים או ככל שהעסקה מול חמאס תימשך, יש סיכוי לא מבוטל שבמקום לסיים את הלחימה במצב שבו חמאס הובס ברצועה נמצא את עצמנו עם חמאס ברצועה וחמאסטן אפילו גדול יותר ביהודה ושומרון.
אין עוררין על כך שהפלסטיני הממוצע, תומך בחמאס יותר מאשר ברשות. באופן אבסורדי (אך לא מפתיע) תושבי הרשות תומכים בחמאס אפילו יותר מהעזתים. שחרור המחבלים הוא לא רק הישג מורלי לחמאס, הוא הישג של כוח אדם, של נאמנות, ניסיון ויכולת הנהגה.
אותם מחבלים ששוחררו, בין אם הם אנשי פתא"ח או ג'יהאד או כל תא טרור אחר תחת השמש, יהיו מחויבים מהיום לבעל בית אחד. עלינו להיזהר במעשינו, ומעבר להכל עלינו להיזהר שברגעי הייאוש שלנו לאחר כמעט שנה וחצי של לחימה לא נשכח את המאה השנים הבאות.
העסקה כבר חתומה ואין מי שיפוצץ אותה בגלל מופע ראווה כזה או אחר של חמאס, אך חשוב לזכור שככה זה תמיד מתחיל. הזלזול באויב, הגיחוך על הישגיו וההסבר למה אנחנו חכמים יותר.
אסור לנו לזלזל בהישג התודעתי העצום שמרוויח חמאס מכל שחרור נוסף של חטופים, ואסור לנו לקבל בשתיקה את השפלת חטופינו וחיילינו כמו שקיבלנו את ההשפלות על הגדר או הטפטופים על העוטף לפני ה-7 לאוקטובר.
עלינו לפקוח את עניינו, ולעכל את המציאות למרות שהיא לא נעימה: הפלסטיני הממוצע ככל הנראה מרגיש שהוא ניצח, וככל הנראה במיוחד באיו"ש. שם הדי המטוסים של צה"ל והרעשות הפגזים לא נשמעו מעולם כמו שנשמעו ברצועה.
עלינו לשאול את עצמנו בכנות, ביום בו מחמוד עבאס ינשום את נשמותיו האחרונות, סביב מי יתגודדו הפלסטינים בשטחי הרשות? האם הם ירוצו לתמוך ביורשו של מי שהם תופסים כמשתף פעולה? האם יישארו נאמנים למערכת שהם רואים כמגבילה את מאבקם הטרוריסטי?
ואנשי המנגנונים הביטחוניים, שכבר כמעט כל שבוע מצטרפים בעצמם לביצוע פיגועים כנגד ישראלים. האם הם, החמושים המרכזיים של איו"ש מעבר לצה"ל, האם הם יכתירו עוד מקורב? עוד עסקן מפלגתי?
עלינו להתכונן לסיכוי הלא מבוטל, ואולי אפילו הסביר שלפיתתו של חמאס על התודעה הפלסטינית לא רק תתחזק, אלא תשתלט. קשה לראות את יהודה ושומרון נותרת מה שהייתה בעוד שבועות בודדים. לעולם לא שוחררו כל כך הרבה מחבלים, וכל כך כבדים בזמן כל כך קצר. את ההשפעות של כך אנחנו רואים כבר בשטח, אפשר רק לדמיין מה נראה שם עוד כמה חודשים או שנים.
אל תופתעו אם תוך חודשים בודדים יתרגש עלינו גל טרור שלא היה כמותו מיהודה ושומרון, ואל תאמרו "לא ידעתי" אם תוך חודשים תשמעו רקטות שורקות ממזרח או רחפנים מטילים מטענים מלמעלה. והכי חשוב, אל תיתנו לצבא ולממשלה להגיד "לא ידענו".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
