בית מדרש ברחובה של עיר: 6 שנים לפטירת הרב אלישע וישליצקי זצ"ל
במלאת שש שנים לפטירתו של הרב אלישע וישליצקי זצ"ל: סיפור המנהיגות השקטה שחיברה בין עולמות, הצמיחה קהילות ושינתה את פניה של העיר שדרות בימי המשבר הקשים ביותר

בימי מלחמת שמחת תורה ה'תשפ"ד-ה'תשפ"ה, כשגבורת החיילים, משפחותיהם, פדויי השבי ותושבי הצפון והדרום ממשיכה להתגלות, קמה וניצבת דמותו של רבינו הגדול הרב אלישע וישליצקי זצ"ל. מאז פטירתו, ובמיוחד בשנה מטלטלת זו של יסורים גדולים, אין כמעט יום שלא פוגשים בדמותו הפלאית של רבינו, שהיה ועודנו חלק בלתי נפרד מחיינו – מהלך מחשבתנו ואופן פעולתנו.
"בואו נלמד!", היה אומר תדיר, "פחות להתפעל מהדמות… בדורנו אין צורך באדמורי"ם, בואו נהיה עבדים" – עבדים למשימה שהקב"ה מטיל עלינו בתקופה מופלאה זו של חבלי משיח, כהגדרתו. הרב לא יצא ונכנס לבית המדרש, הוא היה בית המדרש, פעל מתוך ועם אותיות התורה במקוריות עצומה של מעיין נובע, מכיר את מקורותיה ההלכתיים ממש מקוצו של יו"ד ועד להלכות ציבור.
סיפור פעולתו בשדרות ממחיש את דרכו הייחודית. העיר חוותה מציאות בלתי הגיונית של עשרות אזעקות ביום במשך כמעט שלוש שנים ברצף. במהלך תקופה זו, כ-6,000 תושבים – רבע מאוכלוסיית העיר – עזבו את בתיהם. בתוך המהומה הזו, הגיעה הנחייה מחלק מבתי המדרש בעיר ששדרות היא "מקום סכנה" וכי יש ללמוד עם התלמידים בערים אחרות. הגדרה זו הייתה מכה מוראלית אדירה שהצטרפה לזלזול מתמשך של הנהגת המדינה בתושבי העיר, שכונו "בכיינים" והקסאמים שנורו לעברם הוגדרו כ"קסמים שמאסמים" או "צינורות עפים באוויר". המצב הקשה הוביל גם להפסקת תפילות בחלק מבתי הכנסת בעיר.
תוך המציאות הזו פעל הרב אלישע בנוכחות יומיומית עקבית והופיע עם בית המדרש שלו ברחובה של עיר. הוא היה בעיר כמעט מדי יום, כולל שבתות וחגים עם משפחתו, והיה מעורב בכל היבט של חיי הקהילה – מהתייעצויות עם אנשי העיר וגבאי בתי הכנסת ועד למפגשים בחדרי המורים ולימוד בישיבה. נוכחותו המתמדת והמסירות האישית שלו היו ביטוי מובהק למה שכינה "קדושת העממיות" – היכולת לשלב עוצמה תורנית עם חיבור עמוק ואמיתי לאנשים, התמדה ששינתה את דרך החשיבה, סדרי העדיפויות, הבנת האחריות האישית, הציונית חברתית והלאומית. שינוי זה נבע קודם כל מהתביעה והדוגמא האישית שהרב תבע בראש ובראשונה מעצמו.
בתוך המציאות המורכבת הזו, פעל הרב אלישע מתוך הבנת המציאות והכרות עמוקה עם תושבי העיר והכוחות שבה. יחד עם מכון מאיר, בהובלת הרב ביגון והרב דני שחרטון, יזם שבת אירוח בשדרות בשבת פרשת בהעלותך תשס"ז, אליה הגיעו מאות אנשים שהתפזרו בבתי הכנסת בשכונות. כשנשאל על ההחלטה לעודד אנשים להגיע לאזור מסוכן, למרות התנגדות חלק מרבני העיר, השיב בחכמתו: "מי שעבר גיל שמונה עשרה במדינת ישראל, לא צריך לבקש רשות לאן לבקר בארץ. אלא מה? כשמגיע לשדרות – צריך לעמוד בחובת הזהירות: להימצא במקומות ממוגנים ולא להסתובב ללא ליווי".
השבת הזו, שהוגדרה על ידי רבני וגבאי בתי הכנסת בעיר "כמעמד תפילת נעילה של יום כיפור", יחד עם יוזמות נוספות, שינתה את המציאות בעיר מקצה לקצה. כיום שדרות, עיר החוסן, מונה למעלה מ-35,000 תושבים.
דרכו של הרב אלישע התאפיינה בכמה יסודות מרכזיים: לימוד משותף, פעילות ברחובה של עיר, דוגמא אישית, הקשבה למציאות ולכוחות האנשים, בירורים אמיתיים בעמל גדול, ומעל הכל – מחויבות למשימה. הוא קיפל בתוכו עוצמה תורנית שנטועה עמוק בין האנשים, הבנת הקושי והחתירה לפתרון מרומם, תוך מאמץ לשילוב הכוחות – תורת החיבורים, הגוונים והקהילה.
פעילותו הענפה למען הקהילות בארץ התאפשרה בזכות הקשר המיוחד עם ש"י תובל ז"ל במסגרת "קרן קהילות". הרב ד"ר דני טרופר מתאר בספרו "אנשים טובים לאורך הדרך" כיצד הקשר בין הקבוצות הדתיות והחילוניות, שהחל כ"נימוסי ומכבד" בלבד, הפך בהובלתם לקשר אנושי עמוק ושיתוף פעולה כן, במיוחד דרך לימוד משותף בו לרב אלישע היה מקום מרכזי.
צורת הפעולה המשלימה של ש"י עם הרב אלישע, יצרה מחויבות ונאמנות לשטח, עם ומתוך המסגרות בגמישות הנצרכת. נראה כי זהו מודל עבודה, שאולי כדאי ללמוד אותו ולאמץ מתוכו את הנכון לתקופתנו, אל מול הצימאון, האתגרים והמורכבויות שנוצרו השנה ביתר שאת גם סביב נושא הלכידות החברתית. הרבה יש מה להתבונן, כשמנסים לפעול בעולמות תוכן, כששואפים ללכידות חברתית אמיתית, איך חושפים את הכוחות, איך מתעלמים מרעשי רקע? כיצד בונים שפה של אמון ולא של קטלוגים ושיפוטיות מפלגת – שפה שיוצרת ומעודדת שירות ומשימות, מבלי לטייח את השונות וההבדלים- תחומים שהרב חידש בהם רבות. נתפלל להמשיך באומר חיים זה, עם אחריות למשימת חיינו של הופעת שם ה' בעולם, כפי שמובא בגמ' יומא פ"ו בסוגיית קידוש ה':
"…אביי אמר: "ואהבת את ה' אלקיך" שיהא שם שמים מתאהב על ידך. .שיהא קורא, ושונה, ומשמש, תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? ראו: כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר: " ויאמר לו עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר"
בע"ה הלוואי ונהיה ראויים.
==
יקי כהן הוא תושב העיר שדרות 25 שנה וחבר בגרעין המשימתי 'שכן קרוב' מבית 'קרן קהילות'.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו