זהבה שאול, אמו של אורון שאול הי"ד שגופתו נחטפה לעזה במבצע צוק איתן והוחזר אתמול לישראל, ספדה לו בבכי בהלוויה בבית העלמין בפוריה עילית, ליד טבריה.

"אני עשר שנים וחצי מחכה לך וכל יום זה נעשה גרוע יותר ואני אומרת אוי עכשיו היא כבר לא יחזור. הם יחזירו את כל אלו שנחטפו בשביעי לעשירי ואותך לא יחזירו. ואני אצטרך להמשיך לחיות בלעדיך".

אבל להפתעתי הרבה, באותו יום דפקו בדלת, הייתה שם מורן, אמרתי לה 'מה את רוצה ממני עכשיו?' היא ביקשה להיכנס, נתתי לה, אמרתי לה נכין קפה כי לא שתיתי

היא אמרה 'לא, קודם אני אדבר איתך ואז נכין קפה'.

היא התמהמה, פתאום היא הסתובבה ואמרה ״זהבה, אורון בבית״ אמרתי לה תגידי את רצינית או שאת צוחקת עלי? היא אמרה ״זה לא עניין של צחוק״.

אמרתי לה ומה אני עושה עכשיו? אמרה לי, את כל הדברים שאת צריכה לעשות כי אורון בבית.

להגיד לכם שהפנמתי את זה? לא.

אורון שלי, אני לא האמנתי שטראח ביום אחד בבום פתאום יבואו אלי הביתה ויגידו לי אורון בבית, אורון חזר מהשבי. אני רעדתי בכל הגוף כמו שאני רעדתי כשראיתי אותו עכשיו, כי חיכיתי לו כל כך הרבה שנים ולא האמנתי שהוא יחזור.

אמרתי לאורון ״אני מודה לכל הצבא, לשב"כ, לרה"מ שעשו מעשה טוב אחד והביאו לי אותך. ואני כל כך אוהבת אותך שאני לא יודעת אפילו מה להגיד".

קשה לי מאוד יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל אין לי כוחות.

תראה את כל החברים שאתה אוהב – כולם באו להיפרד ממך יחד איתנו. ואני רוצה להודות לאלה שחילצו אותך ולכל החיילים הפצועים שתהיה להם רפואה שלמה. ולאלו שנשארו בעזה שיהיה להם שחרור נעים.

אוהבת אותך

אמא