ג'ו ביידן עוזב את הבית הלבן אחרי 4 שנים בלבד. הנשיא הראשון בהיסטוריה שחצה את גיל 80 בבית הלבן כיהן בראש המדינה באחת התקופות המקוטבות ביותר שידעה ארצות הברית. מבט לאחור על כהונת הנשיא היוצא מציג ערבוב של ניצונות, הפסדים ומורשת של אי-יציבות גלובלית מתגברת.
הנשיא היוצא ביידן נכנס לתפקיד לפני 4 שנים בדיוק, ב-20 בינואר, 2020. ביידן נכנס לבית הלבן בעיצומה של מגפת הקורונה הבינלאומית שהכתה בחלקים רבים בעולם, כולל בארצות הברית. ברקע מגפת הקורונה התגבר החיכוך החברתי והגזעי בארה"ב ובמדינה עדיין התנהלו פרעות סוערות והפגנות כנגד התנהלות המשטרה, לאחר הריגתו של ג'ורג' פלויד במהלך מעצר משטרתי.
הניצחונות – הקורונה, מדיניות פנים והפילוג.
תקופתו הראשונה של ביידן בבית הלבן התרכזה בסוגיות אלה של טיפול במגפה, מדיניות פנים והנמכת בחיכוך הפנים חברתי, בקשר למגפת הקורונה פתח ביידן בשיתופי פעולה בינלאומיים ויצר תיאום בין חברות התרופות והיצרנים והצליח להביא לפריסה מהירה של חיסון כנגד הנגיף (עליו עבד גם ממשל טראמפ) ברמה גלובלית באופן מהיר.
בנוסף לכך, לאחר החלפת השלטון רבים במחאות וההפגנות בנושא התנהלות המשטרה כנגד השחורים בארה"ב ראו בעצם החלפתו של טראמפ, שתמך בשוטרים והתנגד לקריאות למשוך מימון מהמשטרה, כניצחון מספק. והאלימות והחיכוך בין קהילות במדינה שכחו.
בהמשך לפעילות לשיכוך המתחים בתוך המדינה, ביידן פעל גם כנגד הפגיעה הכלכלית שנגרמה כתוצאה מהקורונה ומההתנגשויות האלימות ברחובות המדינה. תחת כהונתו העביר ביידן תקציב בהסכמה בין מפלגתית שכלל השקעה עצומה בתשתיות, תעשיות מתחדשות לסיפוק מקומות עבודה כמו אנרגיה ירוקה, תעשיית שבבים מקומית, יחד עם פיתוח תשתיות אינטרנט ותקשורת לקהילות מוחלשות.
ניתן לומר שניצחונותיו של ביידן בכהונתו היו פנימיים כמעט באופן מוחלט, וכהונתו סומנה בהצלחות רבות במגרש הביתי אך ספגה שורה של הפסדים קשים בכל בקשור למדיניות חוץ.
ההפסדים – מדיניות חוץ ויציבות גלובלית.
לאחר הצלחות פנימיות במהלך שנתו הראשונה בבית הלבן, פנה ביידן לעסוק בחזיתות הרבות שהעסיקו את ארצות הברית ברחבי העולם. בשונה מרבים מקודמיו שבחרו שלא לעסוק בנושאים לא פופולריים במיוחד, ביידן קידם החלטות אסטרטגיות מכריעות וכבדות משקל, אך גם שילם עליהן מחיר כבד.
אפשר לסמן את נקודת המפנה של כהונת ביידן בעיני רבים בעולם, ועל פי סקרים גם בעיני רבים מהאזרחים בארה"ב: הנסיגה מאפגניסטן. ההחלטה על עזיבת הכוחות האמריקאים את אפגניסטן הייתה הצעד המשמעותי הראשון של ביידן בזירה הבינלאומית, והפכה במהרה לסטירה מצלצלת להרתעה האמריקאית ולמעמדו של ביידן.
התמונות של הנסיגה הכאוטית וההשתלטות המהירה של הטאליבן על כל פינה באפגנסיטן, כאשר חיילים אמריקאים נאלצים לסגור את שערי שדות התעופה בפני אפגנים נמלטים, שחלקם אף מת בניסיון לטפס גל גלגלי מטוסים נעים הכתימו את ביידן וכהונתו, והביאו איתם גם שינוי לרעה בתחושות של האמריקני הממוצע כלפי ביידן.
הנסיגה עצמה, שהושלמה לקראת ספטמבר 2021, הותירה את ההרתעה האמריקאית בשפל חסר תקדים, שבסבירות לא מועטה הוביל או לפחות האיץ את ההפסד הבא של ביידן בתחום החוץ.
פחות מחצי שנה לאחר השלמת הנסיגה מאפגניסטן, פתחו הרוסים בפלישה המלאה שלהם כנגד אוקראינה . ב-24 בפברואר פתח הצבא הרוסי בפלישה קרקעית עצומה לתוך שטח אוקראינה. למרות איומים רבים מצד ארה"ב והנשיא ביידן עצמו, מאות אלפי חיילים רוסים פלשו אל המדינה ופתחו במלחמה הראשונה בסדר גדול באירופה מאז מלחמת העולם השנייה.
פרקים אלה בכהונתו של ביידן, יחד עם מקרים נוספים כמו ההתנהלות החלשה מול איראן והתפרצות המלחמה בישראל לאחר טבח ה-7 באוקטובר סימנו את כהונת ביידן ככהונה של אי יציבות בינלאומית, והדרדרות גלובלית של תקופה רוויית מלחמות.
הרגעים בהם הכל התפרק.
הרגעים שהפילו את כהונת ביידן היו חדים וברורים, נסיגת הכוחות הצבא של ארצות הברית מאפגניסטן החלה את ההתפרקות במדיניות החוץ, הפלישה הרוסית לאוקראינה והמלחמה הרב זירתית במזרח התיכון קיבעו את תפיסת הכאוס העולמית.
בחזית הפנים ביידן נותר מנהיג שנוי במחלוקת, במיוחד לאחר ביטול הזכות הלאומית להפלות בארה"ב על ידי בית המשפט העליון בסוף 2022, ובהמשך מדיניות ההגירה שלאורך השנה האחרונה לכהונתו הפכה לדגל אדום מעל ראשו של הממשל.
בסופו של דבר, ההיסטוריה יודעת כיצד יזכר נשיא ארצות הברית ה-46 ג'ו ביידן, הוא יכול להיזכר כמי שאיחד אומה במחלוקת אך גם אפשר לעולם להתפתח לשורה של מלחמות רב זירתיות המאיימות על היציבות הגלובלית ואיתן יצטרך להתמודד הממשל החדש.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
