גם הפעם: האזרח הישראלי הוא האחרון לדעת מה ישראל עושה
זה כבר לא רלוונטי אם העסקה טובה או רעה או בינונית, שוב העבירו אותה מתחת לאפנו בזמן שכל העולם יודע יותר מהאזרח הישראלי, את זה חייב לעצור

אם היה צריך עוד הוכחה שישראל היא לא מדינה סטנדרטית או הגיונית, בזמן שברחבי העולם מוצפים במידע ופרטים בקשר למתווה המתגבש של עסקת החטופים והפסקת האש, דווקא האזרחים הישראלים משוטטים באפלה.
עוד משא ומתן בינלאומי, עוד עסקה, עוד הסתרה מהציבור הישראלי. המעגל הרעיל הזה נמשך מיום ליום, משנה לשנה ומעשור לעשור. זה לא משנה מי מרכיב את הממשלה, או העומד בראשה. בין אם זה שמאל קיצוני או ימין משיחי, בנט, נתניהו או אפילו לפיד.
זה נראה כאילו ממסד קבלת ההחלטות הישראלי על כל רמותיו וזרועותיו החליט שהאזרח הישראלי יהיה האזרח הכי פחות מעודכן בעולם, במיוחד בנושאים המשליכים ישירות עליו.
בארצות הברית על מנת לקבל החלטות בין לאומיות מחייבות שכאלה נדרש לרוב דיון מקיף בנושא בבית הנבחרים הגבוה (הסנאט), כמו במקרה של הסכם הגרעין עם איראן. גם כאשר מדובר במקרים שעומדים לחלוטין בתחום סמכויותיו של הנשיא, ואפילו בנושאים שהבית הלבן היה מעוניין בהשתקתם, כמו במקרה של שחרור כספי סנקציות לאיראן, הבית הלבן וממשל הנשיא מחויבים בהודעה לציבור האמריקני, גם אם היא לקונית היא חייבת לחשוף את מחירי והשלכות ההחלטה.
בגרמניה, משרד הקנצלר נבנה כולו מזכוכית, וכל החלטה שמתקבלת בכותלי הלשכה חייבת להתפרסם במלואה בכתב תוך 24 שעות באתר ייעודי לחשיפה ציבורית.
ובישראל? בישראל קיבלו לאורך העשורים האחרונים מספר לא מבוטל של הסכמים מחייבים, בינלאומיים בעלי השלכות הרות גורל על המדינה ועל אזרחיה, ואנחנו לא יודעים דבר אודותיהם, עד אחרי שהם התבצעו.
ישראל כרגע מנהלת משא ומתן אינטנסיבי עם ארגון הטרור שביצע את הפשע הגדול בהיסטוריה המודרנית נגד העם היהודי מאז השואה. אנחנו עומדים על סיפה של עסקה שעלולה לגרור איתה וכבר גוררת איתה מחירים קשים ובלתי נתפסים בחלקם. ובנוסף פותחת את הדלת להשלכות הרות אסון בעתיד.
ואנחנו? האזרחים הישראלים? אנחנו לא יודעים דבר, אנחנו לא יודעים מה ישמר מהישגי המלחמה, אנחנו לא יודעים מה יתפרק. אנחנו לא יודעים מאיפה יסוגו כוחותינו ואנחנו לא יודעים איפה מותר להם להישאר. אנחנו לא יודעים אם נוכל לחזור ללחימה או אם נגזר עלינו לחיות שוב לצד ארגון טרור נאצי שיתכונן לטבח הבא.
אנחנו, האזרחים שהכי מושפעים מהסכמים אלה בעולם, לא יודעים דבר על תוכנם. וזה לא מיוחד לממשלה הנוכחית או לכל גורם אחר. זה נכון, לשכת ראש הממשלה וגורמים פוליטיים אחרים מקיימים קרב גרסאות בינם לבין עצמם בניסיון להבטיח איזה שהוא ספין טוב אך זו לא הבעיה.
הבעיה היא יסודית, ממסדית, אינהרנטית. המנגנון הישראלי בין אם זה הממשלה, הכנסת, בתי המשפט, הצבא ומערכות הביטחון לא רואות צורך בהסכמה מודעת של האזרח הישראלי. בניגוד לכל אזרח אחר בעולם, מצופה מאיתנו להנהן להגיד כן ולבלוע את ההשלכות כאשר יבואו בדממה.
שימו לב, בעוד שבעולם צוהלים מצד זה או אחר לרגל "סגירת העסקה", אף אחד בישראל לא מרגיש צורך להסביר לציבור הישראלי על מה חתמו בשמו, ולמה חתמו כך.
ראש הממשלה לא יוצא להסביר כיצד הסכים לתנאים שהבטיח לא להסכים להם בעבר או מדוע. הרמטכ"ל לא רואה צורך לצאת ולהסביר לישראלים כיצד ניתן ליישב את המשך החיים לצד חמאס עם הבטחתו לביטחון לתושבי הדרום, או כיצד צפוי צה"ל להתמודד עם ההשלכות של העסקה, לאן נסוגים הכוחות ומדוע דחפו לכך. אף חבר כנסת שמודע לפרטי העסקה לא מוכן לעשות שימוש בחסינותו לחשוף את פרטיה לציבור ואף בית משפט, הנמוך או הגבוה ביותר בארץ לא מוכן להורות על חשיפת הסעיפים.
כל הדברים האלה קרו כבר בעבר, בין אם זה במסגרת הסכם אוסלו, ההתנתקות, עסקת שליט, הסכם המים עם חיזבאללה של ממשלת השינוי או הסכם הפסקת האש עם חיזבאללה של ממשלת נתניהו או זה הנוכחי עם חמאס.
על פי כל האינדיקציות העסקה כבר חתומה, ולשנות אותה לא ניתן. עם המציאות הזו נאלץ כבר לחיות, אך אסור לנו לחיות עם המציאות בה הממסד הישראלי בוחר אקטיבית להסתיר מידע מהאזרחים לשם נוחיותו, אחרת לא למדנו כלום מכלום.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו