המהר"ל בספרו "נצח ישראל" אומר ש"ידיעת ההפכים אחת היא", והבנתי שכדי לדעת מהו "טוב", יש לדעת מהו "רע". לפיכך התמלאתי תסכול תוך כדי הצפייה בראיון של עופר וינטר ב"כאן 11". וינטר משאיר רושם טוב, הוא לא הבעיה, אבל עכשיו אני מבין את גודל הרפיסות ומורך הלב של הגנרלים והרמטכ"ל.

קצת אחרי שמחת תורה (שבעה באוקטובר), כינסו את הגדוד שלי אי שם בצפון לשיחה עם מפקד האוגדה תא"ל דן גולדפוס, גולדפוס הסביר לנו על המוכנות בצפון מפני פלישת חיזבאללה ועל הכוננות שאנחנו תופסים. באופן כללי גולדפוס שידר תקיפות. אבל כאשר גולדפוס דיבר על האזרחים בעזה, התפיסה המוסרית המעוותת נשמעה היטב. "נביא לילדים לחם" אמר. כשנשאל האם יסכן חיילים על מנת להציל את תושב עזה ענה "כן" ללא היסוס. "אחרת אפשר לסיים הכל מהאוויר" הסביר מפקד האוגדה.

וינטר "האזרחים של האויב הם אחרי החיילים שלנו, זו תפיסתי המוסרית"

לעומתו עומד וינטר ומכריז "האזרחים של האויב הם אחרי החיילים שלנו, זו תפיסתי המוסרית". "כשאני שומע את בני גנץ אומר 'אני סיכנתי את חיילי גולני כדי לא לפגוע באזרחי האויב' אותו הדבר אומר אייזנקוט, זה מוסר עקום". דבריו נעמו לי כמו מים מרווים לנפש צמאה.

תא"ל דן גולדפוס (דובר צה"ל)

כשלחמנו בעזה קיבלנו את המשימה ממפקד האוגדה, "המשימה: להשמיד 70 אחוז מלוחמי חמאס". 70%? תהיתי בליבי, ואת השאר נשחרר? חששתי. ולעומתו, וינטר לא מצמץ כאשר נשאל 'מה זה ניצחון בשבילך?', וענה "שהאויב יצעק די". התפיסות המוסריות משפיעות גם על המהלכים בזירת הקרב, הן לא נשארות רק בעולם הרעיונות.

בישראל קיים פער בין דרג המפקדים הבכיר לדרג השטח

כשהייתי נער חינכו אותי שבצבא הישראלי, בשונה מצבאות אחרים, מפקדים צועדים בראש הלוחמים. למרבה הצער זה נראה כי המפקדים כעת מפגרים הרבה מאחורי הלוחמים. בישראל קיים פער בין דרג המפקדים הבכיר לדרג השטח. בדרג השטח ניכרת האמונה, בצדקת הדרך. ובדרג הבכיר ניכרת הדאגה לחיי אזרחי האויב.

מדוע עופר וינטר לא קודם? למה כל הגנרלים שמצטרפים לפוליטיקה חוברים לגוש המרכז-שמאל?. "החשיבה האסטרטגית שלך לא מתאימה לנו למטה הכללי" אמר הרמטכ"ל הרצי הלוי לוינטר, ולי נראה שמי שצריך לשנות את החשיבה האסטרטגית שלו זה המטכ"ל.