אין זה חדש כי מאז המחאות נגד הרפורמה המשפטית, הפוליטיקה השתלטה על כל חלקה בארץ, גם כאלו שאמורות להישאר נטולות פוליטיקה. כמובן שמאז פרוץ המלחמה, המחאות התגברו ונראה כי נוצר טשטוש בין המקומות בהם מותר ואף רצוי להביע דעה פוליטית, לבין המקומות בהם אין לעשות זאת.

פעיל הימין שגב ישראל אפריאט, נתקל בתצלום בטוויטר של שלט שתלוי בחדרו של פרופסור אילן יונגסטר מהמרכז הרפואי 'שמיר', עליו כתוב "רחוב המפקיר, ע"ש בנימין נתניהו" והגיש תלונה לבית החולים בה הוא כתב כי "אתם תאשרו לי בכתב שהוריתם לו ולכל אחד אחר להסיר את השלט הזה לאלתר, ותוציאו הנחיה לרופאים לעניין זה להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לכתלי בית החולים.

כאן נקב אפריאט בתאריך דד ליין וציין כי "אם לא תעשו כן תוגש עתירה לבג"ץ נגד משרד הבריאות, נגדכם ונגדו אישית".

בית החולים הגיב לו חזרה וכתב: "השלט הוסר מיידית וחודדו הנהלים וההנחיות לכלל העובדים בדבר איסור הבעת עמדה פוליטית במרחב הציבורי". פעיל הימין כתב כי השמאל לגלג לו וטען כי לא יצליח והציג את התשובה כתמונת ניצחון.

פנינו בסרוגים אל אפריאט לשמוע את דעתו על כך, וכך הוא מסר: "נחשפתי אתמול לפרסום בטוויטר של המשתמש "ג'ק ראסל", לפיו פרופסור לטיפול בילדים שמועסק בביה"ח שמיר תלה על דלת המשרד שלו את השלט המדובר. מיד שאלתי את עצמי איך ירגיש איש ימין שיביא את הילדים שלו לשם. איך שיחת חולין עם רופא יכולה להתגלגל למקומות כאלה.

‏החלטתי את הדבר הזה צריך לגדוע באיבו ואין לזה מקום. אגב, לא יהיה לזה מקום גם אם רופא ישים שלט "ביבי המלך" או לא יודע מה. פוליטיקה לא צריכה להיות חלק מבי"ח ממשלתי. זה חיבי להיות מקום סטרילי מזה.

‏מיד פניתי לפניות הציבור של בית החולים ומילאתי טופס (שאותו פרסמתי אצלי) שמבהיר כי לא אשתוק על זה, כאזרח. כמובן שכשהעליתי פרסום בנושא, יריבים פוליטיים ניסו להקטין, לבטל ולתרץ. עמדתי על שלי. היום שמחתי לגלות שקיבלתי דוא"ל שבו הובהר לי שמלוא דרישותיי נענו: גם השלט הוסר לאלתר, וגם חודדו הנהלים.

‏אני מקווה שבתי חולים בישראל יזכרו אמת פשוטה: לכולם מגיע טיפול רפואי, ולכולם מגיע יחס שווה, ושהמגרש הפוליטי לא יבוא בשערי הטיפולים.  ‏אמשיך לעמוד על הדברים האלה, ואמשיך להילחם על צדק בכל מקום שאני רואה עוולות, כפי שאני עושה מעל 20 שנה במגוון תחומים".

לסיום הוא הוסיף: "מעל הכל: תודה לה' יתברך שנותן לי כוח כל יום מחדש לעשות את הדברים האלה. בסופו של יום – הקרדיט לא לי, אני הכלי, הוא העושה והכל שלו".