הלוחם הפצוע על קצינת הנפגעים: "התפקיד הכי חשוב בצה"ל"
רן אלבז נפצע קשה באסון בו נהרגו חמישה מצוות ניוד בלבנון בעת הבאה אספקה ללוחמים, הוא מתאר לסרוגים את האירוע ואת מסע ההחלמה לצד מיקה פרנקו זיקרי , קצינת הנפגעים שלא עזבה אותו לרגע

את הפנים של חללי צה"ל כולנו מכירים ומוקירים אך כמעט בכל אירוע קשה ישנם גם פצועים, שנותרים אנונימיים ועוברים מסע מפרך של שיקום פיזי ונפשי, סביבם מעגלים של משפחה, חברים וקצינות נפגעים שתומכים בהם עד לריפוי השלם.
רן אלבז בן 55, הוא תושב חוזר שהתגורר באיטליה 16 שנים, כשנה לפני פרוץ המלחמה חזר רן לארץ עם משפחתו ולא היה משובץ למילואים, אך לאחר ה-7.10 נלחם בכל מאודו להכנס לשירות פעיל. רן חבר לחטיבה 8 והיה קשור לפת"ן – פינוי, תספוק וניוד של כוחות וציוד לתוך שטחי הלחימה.
רן מתאר: "בצוות שלי היו אנשים בגילי, חלקם אף מבוגרים יותר, בני 58 ו-56, עבדנו יחד 24/7 זה לצד זה בפינוי הפצועים, ניוד הכוחות, תיספוק הציוד וכל מה שהכוחות צריכים בשטח, אם זה כלבן, חובש, חייל שלא מרגיש טוב וצריך החלפה, אנחנו מכירים את הדרך הכי טוב כי אנחנו עושים זאת כמה פעמים ביום בדרך כלל בלילה.
ב-24 באוקטובר, במוצאי שמחת תורה, בעת נהיגה מבצעית, נקראנו להביא סולר ומזון ללוחמים, אספנו כוחות ונכנסנו בחשיכה ללבנון כשסיימנו והתחלנו לחזור חזרה פגע בנו טיל גראד".
בשלב הזה רן משתנק, עוצר לכמה רגעים וממשיך: "חמישה מהצוות שלי בפת"ן נהרגו ונפצעו 23 איש. אירוע קשה מאד, פיצוץ מאד חזק, לא היה אפשר לראות מה עושים, ענן שחור, אבק, צעקות של פצועים, צרחות של שרופים והרוגים, קשה מאד.
אני נסעתי עם האמר, זרקתי את עצמי החוצה מהאירוע והתחלתי להבין שאני שלם למרות שהייתי בטוח שאני לא יוצא חי מהדבר הזה, על אף כמויות הדם שנזל ממני בעקבות פגיעה בבטן הבנתי שאני חי
חובש הגיע גזר לי את הבגדם וצעק שיש פצוע קשה, פונתי על אלונקה למסוק, הצוות של 669 פעל מצויין, במסוק קיבלתי תרופות ומשכחי כאבים חזקים. החובש הרגיע אותי לי כל הדרך: "אתה תחיה", הגענו לשיבא נכנסנו לחדר טראומה וקצינת הנפגעים כבר נפגשה עם המשפחה שלי".
בשלב הזה קצינת הנפגעים מיקה פרנקו-זיקרי מצטרפת "אני בכוננות 24/7 קיבלתי את ההודעה על פינוי פצועים וקפצתי מיד, נפגשתי עם בני המשפחה ומשם הדרך מתחילה בליווי כל התהליך הזה, יד ביד, אני מחוייבת אליו ב-100%"
מיקה מתרגשת מרן ומחמיאה: "הוא בחר להתנדב, הוא כל כך ציוני, זה לא מובן מאליו, כל מה שהוא צריך אני פה, אני שמחה לעבור את הדרך הזו יחד, אני לומדת ממנו כל כך הרבה ציונות, אהבה למדינה, נתינה. גם בגיל כזה הוא התעקש להתנדב למילואים, יש לי הרבה הוקרת תודה על מה שהוא עשה".
פציעתו של רן מתבטאת ברסיסים בכל פלג גופו הימני, פגיעה בראייה, פציעה קשה ומורכבת בגב אך הוא נלחם בכל יום ולא מוותר לעצמו.
רן מדגיש כי זוהי חובתו ולא זכותו לשרת: "זו חובה לא התנדבות, אני גאה במה שעשיתי, לא מתחרט לרגע, אין לנו ארץ אחרת, אין גיל לחובה לשרת את עמנו, להבטיח שילדינו יזכו לחיות כאן בביטחון ושלאף אחד לא יהיה זכות לפגוע בהם".
רן מוסיף: "אני לא ידעתי לקבוע תור לקופת חולים, וזה נהיה פתאם עיקר החיים שלי, השיקום מהפציעה. התפקיד של מיקה כל כך חשוב, אחד התפקידים הכי חשובים בצה"ל. בנפש אין שרירים אף אחד לא יכול לדעת מה אתה עובר".
רן נושם נשימה עמוקה וממשיך: "אני הולך לישון איתם ומתעורר איתם, חי את החברים שלי ואת האירוע 24/7, זה לא משהו שיכול לעבור, אפשר להתגבר אבל לא לשכוח, לראות את החברים שלך הרוגים בצורה כזו, קשה לי בלטא מה היה שם, מי שלא ראה לא יכול להבין, אי אפשר להתחיל לתאר מה זה היה"
מיקה מוסיפה: "ניתנה לי הזכות לא רק ללוות את רן אלא גם ללמוד ממנו, הוא בין האנשים הכי עוצמתיים שהכרתי, פייטר רציני, למרות כל הקשיים לא מוותר לעצמו, כל יום הוא קם וצועד למטרה"
רן מסכם "אני מודה לה' ולצה"ל שגייס כזו קצינה שעובדת מהלב הגדול שלה".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו