מהפכת ההתיישבות – הכתבה השלישית בסדרה: אם תיסעו לאורכו של ציר אלון – הכביש מגוש אדומים לצפון הבקעה – צפונה ותסתכלו לצדדים, כנראה שבמבט ראשון לא תבחינו בשינוי שעובר האזור בשנים האחרונות.
בעשור האחרון מאז נחשפה תוכנית פיאד לניתוק הישובים היהודים בבנימין ובשומרון – הוקמו לאורכו של הציר שממזרח לכביש 60 לא פחות מ-30 חוות וגבעות יהודיות שמייצרות רצף טריטוריאלי אדיר שמתחיל במעלה מכמש דרך כוכב השחר, גיתית ומשם עד לצפון הבקעה. במספרים – למעלה מ-290,000 דונם בידיים יהודיות.
עם זאת, הערבים עדיין מנסים להשתלט על שטחים לאורכו של ציר אלון. לפי תנועת רגבים, נכון לחודש יוני 2023, ישנם כ-1604 מבנים בלתי חוקיים על הציר אך לעומת אזורים אחרים ביהודה ושומרון, ניתן לומר כי בציר אלון המגמה הפוכה לגמרי. מספר המבנים הבלתי חוקיים בציר אלון הולך וקטן ושטחים נוספים עוברים לידיים יהודיות.
גבעת שדה יונתן
לאחר הביקור בחוות גיתית ובגבעת מעוז אסתר, אני ממשיך לתחנה האחרונה שלי, גבעת שדה יונתן שנמצאת בקצהו הדרום מערבי של הרצף הטריטוריאלי היהודי לאורך כביש אלון. הנוף מהגבעה עוצר נשימה, ירושלים מצד אחד ומהצד השני, בקעת הירדן.
מיקום הגבעה אסטרטגי מאוד ושולט על אחד הצמתים המרכזיים באזור שמחבר בין ציר אלון לכביש 60, סמוך למכמש.
את הגבעה הקים עוז יהודה רום, אז רווק, במקור מנווה. לפני כשנה וחצי כשעוד היה רועה צאן ברמת מגרון הסמוכה. לפני מספר חודשים, התחתן עם תמר, וכיום הם מתגוררים במקום.
"הגענו לקצה היכולת להתרחב בשטחים של רמת מגרון", מספר עוז יהודה. "היינו צריכים להחליט אם עוצרים או מקימים נקודה חדשה".
הנוף היפהפה הנשקף מהגבעה בזמן המרעה
"כשהתחלנו לרעות באזור, היו פה שתי מאהלים של ערבים באזור שחצו את כביש 60 באופן קבוע ואפילו תקפו פה מספר נערים. מאז שהגענו לכאן הערבים הבינו שמשהו השתנה". הוא אומר אך חשוב לו להדגיש מההתחלה: "גם אם הערבים לא יהיו כאן, אנחנו נישאר וניישב את השטח. זה לא רק ביטחון".
עוז יהודה מספר כי שטח הגבעה הוא מעל 3,000 דונם. "באזור הבקעה לדוגמה זה לא נחשב הרבה, אך כאן אנחנו נמצאים באזורים מיושבים ומוקפים במספר כפרים ערביים וכל דונם הוא חשוב, מדרום נמצא הכפר מוכמוס, ממערב רמת מגרון, מצפון הכפר דיר דבוואן וממזרח ציר אלון שמצדו השני גם יש חווה".
לא פחות מ-12 פינויים בשנה וחצי
"הגבעה שולטת על צומת מרכזית ביהודה ושומרון שמחברת בין ציר אלון לציר 60. אנחנו במקום מאוד אסטרטגי", מוסיף עוז יהודה. "חיברנו את כוכב יעקב ופסגות למעלה מכמש. היום אנחנו חלק מרצף טריטוריאלי משמעותי, כמעט כל מקום שאנחנו יוצאים חוץ מלכיוון דיר דיבוואן אנחנו פוגשים היום יהודים"
תיעוד של אחד מעשרות הפינויים שהגבעה עברה בשנה וחצי האחרונות
אני שואל אותו על ההתחלה של המקום והוא מספר שבשנה וחצי האחרונות הוא עבר לא פחות מ-12 פינויים. "בהתחלה, פינו הכל, החרימו טנדר, תפילין. היו פינויים שמה שלא עליי, אין לי. לוקחים הכל, הפינויים גורמים לזה שאתה לא יכול לבנות פה באופן רציף".
"לאט לאט, כשמבינים שאתה כאן כדי להישאר, יש יותר דיבור. אנחנו עכשיו משפחה אז זה קצת שונה. היום כבר לא מחרימים כמו פעם, יש יותר דיבור".
עוז יהודה ממשיך: "כשהגענו לפה היו לפעמים שתי פינויים בחודש, היום זה כבר פעם בכמה חודשים, אנחנו מבינים שזה לא פשוט אבל מה שמניע אותו להישאר כאן זה הרצון ליישב את הארץ, אם אתה לא תעשה, אף אחד לא יעשה. אנחנו כאן מאותה סיבה שהניעה את כל האנשים שיישבו את הארץ".
אוהל התנגדות, לינצים' והתנכלות מצד הצבא
"בוא נגיד שהרשות הפלסטינית לא אהבה אותנו מהרגע הראשון בכלל", אומר עוז יהודה. "מהסיבה הפשוטה שאנחנו קוטעים להם רצף, המאהלים של הערבים היו פה בשביל לשלוט על הצירים".
"בהתחלה, הרשות הפלסטינית השתגעה מזה שאנחנו פה. הנקודה הזאת הפריעה להם", מתאר עוז יהודה את ההתחלה. "בחודש הראשון היה שקט והיו עוד כמה אירועים קטנים. אחרי שהתחילו הפינויים, הערבים שאבו כוח. הרש"פ לקחה את המקום בתור דגל והקימה אוהל התנגדות על שטח C, חודש בלבד אחרי ההקמה".
מחבלים ערבים מהכפר הסמוך ליד שדה יונתן
"אז גם התחילו הלינצים', כל מי שהיה פה נפצע באיזשהו לינץ', זה היה מתוך כוונה ברורה להעיף אותנו אבל זה לא עזר, נפצענו וחזרנו באותו יום". נזכר עוז ומספר על אחד האירועים שזיעזעו אותו.
"כשאני נפצעתי באחד הלינצים', ביקשתי מהמשטרה להזמין אמבולנס ובתגובה, הם ביקשו ממני להביא תעודת זהות, הייתי בהלם, בנוסף, הם אמרו לי: מי אמר שזה לא אתה שתקפת?" מנגד, עוז יהודה מספר שהקשר עם החיילים די טוב. "הם בקשר איתנו, וקופצים לא למעט לקפה או תה, הרמה הפיקודית היא יותר שונה, המח"ט הקודם הגיע לכאן פעמיים".
"הערבים ירו עלינו לילה, לילה, הצבא אמר זה זיקוקים"
אבל ההתנכלות של הרשות הפלסטינית רק החלה. "אחרי הלינצים', שהם קלטו שאנחנו לא עוזבים, הם התחילו לאיים מרחוק. במוצאי שבת אחת, אנחנו מבינים שהולך להיות אירוע, אנחנו רואים רכב מגיע ומכבה אורות ושומעים יריות מאקדח ואז הרכב נעלם", מספר עוז יהודה.
"ומאז זה קרה כמה פעמים, הכל במרחק של בערך קילומטר. לילה, לילה הם ירו. הפיקוד הגבוה אמר זה זיקוקים. אבל החיילים זיהו ירי. רום מתאר כי לא רחוק שהכפר ביצע ירי אלא אף העז לדווח כי המתנחלים הם אלה שיורים לכיוונו, למרות שלא היה שום ירי תגובה מכיוונינו.
לדבריו, באיזשהו שלב, הצבא שואל אותי למה אתה מדווח שיש פצועים ואני מסביר שלא דיווחתי, זה הכפר. עד שבאחד המקרים ישב פה שוטר והוא מקבל דיווח שערבים מדווחים שמשדה יונתן יורים והוא אומר אני כאן, אין כאן כלום".
עוז יהודה מספר שזאת לא האירוע היחיד. "הם ראו שירי לא מרתיע אותנו, אז הם עברו למטענים, הם היו מציתים לנו את השטחי מרעה לילה לילה, בפעם הראשונה ראינו אש והתעכבנו בדקה שתיים ואז המטען התפוצץ, היה לנו נס".
מטען החבלה שהתפוצץ בגבעה
"בגדול, הצבא לא עשה כלום, הפיקוד הגבוה החליט לא לעצור את זה ולא התייחס לזה ברצינות, אמרו לנו שאנחנו יוצרים חיכוך, רק אחרי ה-7.10, השב"כ נתן פעם ראשונה מידע על חוליות של ירי ומטענים מדיר דבוואן, אבל גם היום, אף אחד לא פנה אלינו ולא ידוע לנו על מעצרים בכפר".
אני שואל אותו שוב, האם הוא מתוסכל מכל האירועים הללו והוא עונה לי שלא. "כשאתה מאמין במשהו הרבה יותר גדול, זה לא משנה. ארץ ישראל נקנית ביסורים, אם הכל הולך חלק כנראה שמשהו לא בסדר. מתסכל שהורגים בנו, שיש טבח בשמחת תורה, אבל בצורה כללית אנחנו שמחים שאנחנו כאן ושזאת האדמה שלנו. אנחנו מצווים לרשת את האדמה הזו. אנחנו חייבים".
"אנשים הבינו שאנחנו החזית"
"בשבעה באוקטובר, היה יחסית רגוע", מספר עוז יהודה. "חיילי הגמ"ר הגיעו לכאן די מהר, במשך תקופה הייתה פה נוכחות של חיילים שגם ישנו פה. שבוע לאחר ה-7.10, ירו עלינו ובפעם הראשונה חיילים ומפקדים ראו את זה בעיניים, עד אז כאמור לא התייחסו אלינו".
אנחנו בין הכפרים ליישובים, התצפיתניות של הדרום אבל בחזית, בסוף גם הכפר הבין שאנחנו נמצאים פה וגם אם יתקפו אותנו אנחנו לא נרד ולא נשב בחיבוק ידיים, אנחנו כאן כדי להישאר".
מלבד, ההתנכלות הבלתי פוסקת של הרשות הפלסטינית והפינויים שלא נגמרים, ישנם אתגרים נוספים בגבעה שעוז יהודה מספר עליהם.
"יש את הקור בחורף והחום בקיץ. בסוף יש לך את הדובון ואת החרמונית ויש את הגשם אז אתה נרטב, ויש בוץ ואתה צריך לדאוג לכבשים. ובקיץ, אתה עובד גם כשחם, אתה חייב לשמור בלילה גם כשאתה קופא מקור. גם אם אתה גמור מעייפות, אלו הקשיים הפיזיים".
לא קורה בכל מקום: הצעת הנישואין של עוז יהודה לאשתו בזמן המרעה
השאיפה הלאה
"השאיפה היא שהשטח ימשיך להיות יהודי", אומר עוז יהודה ונזכר במשפט ששמע מאליה בן שימול, הרבש"צ של כרם שלום שנלחם ב-7.10. 'מה שלא קרס באותה שבת זה הכוח אדם, אנשים שקמו ונלחמו וחונכו לחתור למגע, מה שכן קרס זה המערכות הגנה וכל הטכנולוגיות', אנחנו רוצים להמשיך לחנך קדימה שהאדמה הזאת שלנו מתוך הבנה שאם אנחנו לא נשלוט בשטח, הם ישלטו בשטח".
לעוז יהודה חשוב להדגיש שהוא לא נמצא בגבעה רק מבחינה ביטחונית: "אנחנו רוצים שגם עוד 200 שנה, השטח הזה יישאר חקלאי ומעובד על ידי יהודים ולא באנו רק כדי לגור כאן אלא גם כדי לעבוד ולפתח את האדמה ולעשות את המקום הזה יפה, עם הזמן אנחנו נגיע לכל מקום".
"ברגע שעם ישראל יחליט שזה האדמה שלו אנחנו נחזור לכל מקום, יש היום יותר ויותר תמיכה, אנשים מבינים מה אנחנו עושים פה, הגבעה שלנו נמצאת סמוך למקום בו נרצחה עידית מזרחי לפני 22 שנה, פעם היו כאן זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, היום אין כלום, אנחנו שולטים בשטח", מסכם עוז יהודה.
"בסוף, איפה שיש יהודים, יש ביטחון. אנחנו חלק מהביטחון, בסוף השטח הזה יהיה יהודי כי אנחנו נמצאים פה, מוזמנים לבוא להכיר, לחזק, אנחנו כאן".
