במהלך וועדת חוקה חוק ומשפט רחל משה ששכלה את בנה עוז עזרא ואת בת זוגו במסיבת הנובה פנתה בכאב ובבכי לחבר הכנסת יצחק קרויזר וביקשה שהמדינה תתן להם תמיכה.
האם השכולה פנתה לחבר הכנסת קרויזר ואמרה: "אני רוצה שהמצלמות יראו את הפרצוף של הבן שלי, אני רוצה שכולם יראו את זה, יש לי גם סרטון. אני רוצה שחבר הכנסת יצחק קרויזר יראה את זה פנים אל פנים. איך אני יכולה לחיות כאמא שרואה את הבן שלי בגופה ככה. תסתכל על החורים ברגליים, מה עשו לו, תסתכל על הצוואר שלו, הכל יש לי מתועד, תראה את היד שלו, תראה את החברה שלו מוטלת על הרצפה, זה מה שקיבלתי. אפשר לחיות בצורה כזו? אף אחד לא ניגש אלינו ומסתכל עלינו, לא על הילדים וההורים. אני רוצה שתהיה להם תמיכה כמו שצריך, לא להפקיר אותנו, אנחנו לא סוג ב'".
רחל המשיכה והטיחה את הכאב מול הנוכחים באולם: "אף פעם לא בטלוויזיה ולא בחדשות לא מזכירים את משפחות הנרצחים? למה? איפה אנחנו פה? אנחנו לא חיים? אני צריכה לראות כל שני וחמישי את הבת שלי מתמוטטת בבתי חולים. אני בעצמי איך אפשר לא עובדים לא כלום. תגיד לי איך? אני רוצה שזה יהיה בתקשורת. אני רוצה שהתמונה של הבן שלי והבת זוג שלו מוטלת דם על הרצפה. הנה החורים, בוא תגיד לי איך אפשר לחיות. איך בן של חבר כנסת היה נרצח לא היו מתנהגים בצורה כזו. הנה הבן שלי, תסתכלו, אפשר לחיות ככה? ילד בגיל 22 לא ראה כלום. שלושה ימים לפני דיבר איתי על כך שהוא רוצה להתחתן. תגיד לי איך אני יכולה להתמודד?
איפה שירותי הרווחה? איפה אגף השיקום? כל כך הרבה חללים, כל כך הרבה בני משפחה שחייהם נהרסו כבר לפני יותר משנה, ועדיין אין תמיכה? אין סיוע?