יש הרבה דברים טובים ברעיון שמציעה מפלגת "יחד" של ישי ושטבון. החיבור בין דתיים לאומיים לחרדים, הוא חיבור מבורך וחשוב. האהבה לתורה והמסירות לשמירתה בגאון. היושר שבו ניחנים גם ישי וגם שטבון. יש גם ערך פוליטי וציבורי עמוק למעבר של קולות מהציבור שעד כה הצביע לש"ס למפלגה שדוגלת במפורש באהבת הארץ והמדינה ואינה נגועה בשחיתות של דרעי – ובכלל, יראת שמים טהורה, מצרך כל כך חשוב.

אם כל אלה היו מגיעים כשלעצמם, בלי ההקשר הרחב, יש סיכוי גדול שהייתי מצביע ל"יחד" בלב שלם. אך לא זה המצב. לפחות בצד הדתי-לאומי שלה – דהיינו, יוני שטבון ותומכיו – היא הגיעה מתוך הקשר מאד ספציפי: להיות אנטי למפלגת הבית היהודי. להציג דרך טהורה יותר, קדושה יותר, מזו של "הבית" ושל נפתלי בנט, העומד בראשה.

רק לפי שנתיים וקצת החל המהלך בו בנט הגיע לראשות המפלגה והיא פרצה קדימה. כוחות חדשים ורעננים הרימו ראש. יוזמה ללקיחת אחריות אמתית על החיים במדינה על כל המשתמע מכך – בטחון, כלכלה, דתות. שנתיים של קואליציה לא פשוטה שלא הייתה בדיוק לפי הזמנה. נכון, נעשו טעויות ואולי גם חטאים איומים. אך הכוחות עצמם, הרצון לפעול מתוך גדלות, מתוך שייכות אמתית וכנה עם כל הציבור, מתוך ראש מורם ועשייה אינטנסיבית – הם תופעה כל כך חיובית ולא מובנת מאליה. דתיים רבים הרגישו לפתע במקום אחר וחילונים רבים הרגישו שייכות למשהו הזה.

והנה אנחנו באים ושמים רגליים. לא, זה לא מספיק טהור. לא, זה חילוני מדי. לא, נעשו שינויים שלא צפינו. לא. "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל החטא היותר גדול – לימד אותנו הרב קוק באורות התשובה – הוא הבקשה לסגור את החיים כדי להיות "בלתי חוטא". במקום לעודד את הכוחות, להתגייס אליהם, לפעול להרחבתם ולניצחונם – וכן, גם לבקר ולמחות ולזעוק כשסוטים מהדרך – בא הרצון להפסיק את זה. להפסיק את החיים האלה. את העוצמה, את היכולת, את הפריצה קדימה. לתקוע מקלות בגלגלים כדי שזה יתפרק. לחזור לד' אמות של הציבור הדתי, גם במחיר סיכון של אובדן קולות או ישיבה מיותרת באופוזיציה. העיקר שנוכל לטפוח לעצמינו על השכם ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". לברוח מאחריות, שכוללת התמודדות עם המצב האמתי בו נצמא העם, אך להמשיך לדבר אידיאלים נישאים.

תורה גדולה צריכה כוחות גדולים

גדול קידוש השם מחילול השם, לימד הרצי"ה. גם כאשר יש חילול השם, אם יש תופעה מבורכת, שיש בה קידוש השם גדול, תומכים בה ומשתתפים עמה – תוך מאבק בחילול השם שבה. במקום זאת, מעדיפים להאיר את כל הזרקורים על כל נפילה או חילול. נהיינו ל"חבורת מחפשי חטאים" טהרנית. ביום שבו שטבון יאלץ לחתום על איזשהו חוק לא אידיאלי – נזרוק גם אותו ונכתוב עליו פשקעווילים ונקים מפלגה טהורה עוד יותר. זו לא אהבת תורה, זו כמעט שנאת החיים. "כנסת ישראל" נוכחת בעם ישראל הממשי – בציבור, הכולל צדיקים בינונים ורשעים. מי שרוצה להחליף את עם ישראל באומה אחרת, טהורה וקדושה יותר, או לדמיין על כנסת ישראל תוך ניתוק מהאומה הממשית – אינו מבטא בעיני את תורת הרב.

גם אני רוצה קדושה רדיקלית, טהרה, אמת. אבל אני רוצה – ומאמין שרק כך ניתן להגיע לאלה – שזה יבוא מתוך גדלות ולא מתוך בריחה. גדלות כוללת כניסה לכל תחומי האחריות, גם כאשר נדרשים להכריע הכרעות קשות. עמידה על עקרונות בתוך המערכה ולא מחוצה לה. גדלות כוללת שימוש בכל הכלים שהחיים מציעים לנו – גם בשיתוף פעולה עם אלה שאינם כמונו ואף מנוגדים לנו. כן, גם שימוש בהומור וקלילות. ברשתות חברתיות ובאמצעי תקשורת. תורה שלא מסוגלת להחיות את המקומות הללו אפשר ללמוד גם בוולוז'ין או במיר. תורה גדולה רק מייחלת לכוחות גדולים של חיים – כמו אלה שהתגלו עם נפתלי בנט בבית היהודי.

מקווה שהנאמנים לקודש בציבור הדתי לאומי לא יתגלו כשוללי החיים.

==

זאב גינזבורג הוא סטודנט לתואר שני בפילוסופיה, ורכז תוכן במכללה למדינאות