סרטים העוסקים בנסיעות לפולין בעקבות רכוש שאבד בשואה נוטים לעתים קרובות להיות כבדי משקל ורוויי דרמה. "הנכס", סרט הביכורים של דנה מודן, בוחר במסלול שונה. הוא מגלה שבתוך סיפור השואה הגדול, טמונים סיפורים אישיים מפתיעים הממתינים לרגע שבו יוכלו לצאת לאור.
סיפורו של "הנכס" נפתח במסע משותף של רגינה (רבקה מיכאלי) ונכדתה מיקה (שרון סטרימבן) לפולין. על פניו, מטרת הנסיעה פשוטה – להשיב רכוש משפחתי שנגזל בתקופת המלחמה. אך משהו בהתנהגותה של רגינה מעורר תהיות. היא, שהייתה אמורה להוביל את המהלך, נראית מהוססת ומבולבלת, כאילו מחפשת סיבה לקטוע את המסע ולשוב הביתה.
רבקה מיכאלי, בתפקיד הראשי הראשון שלה בקולנוע מזה שלושה עשורים, חוזרת למסך הגדול בתצוגת משחק מרשימה. היא בונה את דמותה של רגינה בשכבות עדינות של רגש, כל מבט ותנועה שלה מספרים סיפור של אישה הנושאת סוד כבד משך שבעים שנה.
מולה, שרון סטרימבן מגלמת את מיקה בתבונה ורגישות שמעידות על כישרונה המתפתח. היחסים בין השתיים – סבתא מסתורית ונכדה נחושה – מהווים את הציר המרכזי של הסרט. דרכם, מודן חוקרת לא רק את הפער בין הדורות, אלא גם את האופן שבו משפחות נושאות את משקל ההיסטוריה, את כובד הסודות, ואת הצלקות שעדיין לא הגלידו.
"הנכס" מפתיע בשכבות העומק שלו. כאשר מיקה פוגשת מדריך תיירים צעיר (פיוטר פאצ'ק בתפקיד מקסים), נפתח נתיב עלילתי חדש המשקף באופן מפתיע את עברה של סבתה. הרומן המתפתח בינה לבין הצעיר הפולני מהדהד סיפור אחר – סיפור אהבתה הנסתרת של רגינה לגבר פולני (אנדז'ה סאווארין), סיפור שנגדע באכזריות בצל המלחמה. סאווארין, שחקן בעל שם עולמי, יוצר קסם על המסך גם ברגעים הקצרים שניתנו לו. המפגש המחודש שלו עם רגינה הוא שיעור מאלף במשחק מאופק – תמצית של שבעים שנות געגוע נארזת בכמה דקות של שתיקות רועמות ומבטים טעונים.
החיסרון היחיד בסרט נעוץ בקו עלילה משני שלעתים מפריע למהלך העדין של העלילה המרכזית. דמותו של קרוב המשפחה (אורי הוכמן), שנועדה להכניס הומור לסיפור, מרגישה לעתים מנותקת מהטון הכללי. ניסיונותיו להשתלט על הרכוש המשפחתי מושכים את הסרט לכיוון של קומדיה שאינה משתלבת תמיד עם הרגישות של הנרטיב המרכזי. עם זאת, "הנכס" הוא הישג יוצא דופן כסרט ביכורים.
דנה מודן, שהצטיינה ביצירת סדרות טלוויזיה מצליחות כמו "אהבה זה כואב" ו"ככה זה", מוכיחה שכישרונה מתאים גם למסך הגדול. היא לוקחת את הרומן הגרפי של אחותה רותו והופכת אותו לחוויה קולנועית מרגשת.
בניגוד לסרטים רבים העוסקים בנושאים כבדים, "הנכס" מצליח למצוא את האור שבצל. הרגעים המשעשעים – בין אם במערכת היחסים בין סבתא לנכדתה או במפגש התרבויות בין ישראלים לפולנים – מעניקים לסרט נשימה של חיים ותקווה.
"הנכס" אינו רק סיפור על העבר או על השבת רכוש גזול. זהו מסע אל נבכי הלב האנושי, אל המקומות שבהם געגוע ואהבה שורדים למרות הכל. הוא מזכיר לנו שלעתים המסע שאנחנו חושבים שאנחנו עושים – בין אם לבית ישן בוורשה או לצדק היסטורי – הוא רק תירוץ למסע פנימי עמוק הרבה יותר.
בסופו של דבר, "הנכס" הוא סיפור על תיקון ותקווה. על האפשרות למצוא שוב את מה שחשבנו שאבד לנצח, ועל האומץ לפתוח את הלב מחדש, גם אחרי שנים של שתיקה.
הסרט, באורך 108 דקות, מופץ על ידי בתי קולנוע לב ומוקרן בבתי קולנוע נבחרים ברחבי הארץ.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים