סיפור מרגש לט"ו בשבט: מעשה בתפוז בניכר

רכשנו את הפרי עטוף בנייר ואבא הכניס אותו בזהירות (כמו באתרוג) לשקית הטלית ואני קיבלתי את התפקיד "האחראי", לשאת את התפוז הביתה. חייים יואבי רבינוביץ' על התפוז שהפך אותו לציוני

סיפור מרגש לט"ו בשבט: מעשה בתפוז בניכר
  מעשה בתפוז בנכר (אילוסטרציה פלאש90)

ילד בן 6 הייתי, תלמיד בבית הספר היהודי בעיר לודג' בגולת פולין. משפחתי השתוקקה מאוד לעלות למדינת ישראל, אבל השלטונות הקומוניסטים בפולין חילקו אישורי עלייה רק למעטי מעט. לאחר המלחמה, רוב שארית הפליטה גרה בלודג', כיוון ששם היו דירות ריקות של יהודים שהושמדו בשואה. לקראת טו' בשבט, הצליחה הקהילה להשיג ארגז אחד של תפוחי זהב מארץ ישראל, ובשבת הכריזו בבית הכנסת, שימכרו תפוח זהב אחד לכל משפחה, במחיר לא זול.

אבי מורי ז"ל לקח אותי עמו, בקור בין ערימות השלג, לרכוש תפוז מארץ ישראל. אבי התייחס לתפוז הישראלי בקדושה, ועל כן נתן לי את השקית של הטלית שלו, כדי לשאת בו את התפוז.

רכשנו את הפרי עטוף בנייר ואבא הכניס אותו בזהירות (כמו באתרוג) לשקית הטלית ואני קיבלתי את התפקיד "האחראי", לשאת את התפוז הביתה. התפוז הונח בזהירות על צלחת גדולה במרכז השולחן, ושכנים יהודים, באו בעיניים נוצצות לראות את התפוז הקדוש מארץ ישראל.

למרות שחלפו מאז יותר מ-60 שנה, איני יכול לשכוח את גודל אכזבתי, כאשר בטו' בשבט בירכנו על "פרי העץ" "ושהחיינו". ואבי ז"ל חתך את התפוז וחילק פלחים לכל המשפחה, ואני כילד התקוממתי, איך פוגעים בתפוז הקדוש מארץ ישראל? לא הבנתי איך אפשר לחתוך תפוז מארץ הקודש. כפיצוי חלקי, אספתי את הקליפות ושמרתי אותם בקופסה, עד שנרקבו לחלוטין.

לאחר סיום אכילת התפוז הכריז אבא: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", ואמא ז"ל פרצה בבכי מרף כיוון שנכסוף נכספנו לעלות לארץ הקודש. זה כנראה היה השיעור המכונן שלי, באהבת ארץ ישראל. כן, התפוז היחיד ומיוחד וקליפתו, עיצבו את אישיותי, יותר מכל השיעורים והחינוך של כל מורי ורבותיי.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
אכן, זהו חינוך!
| 03-02-2015 15:37
אכן זהו החינוך.מה שהילדים רואים אצל ההורים .
יפה יוסף | 20-01-2019 13:04
מה שמדברים לילדים זה לא החינוך.אלא המעשים. הלכה.שואלים בקשר לפתות תמני.בתורה כתוב פתות או פיתים ציווי לכוהנים בבית המקדש.פתות תמני זה לחם חתוך חתיכות קטנות בתוך מרק.הברכה הראשונה .המוציא.ברכה אחרונה ברכת המזון.אבל אם זה נעשה כמו דייסה אז הברכה הראשונה מזונות ובסוף על המחייה.
2
המשך המוסר השכל של יואבי רבינוביץ
יו | 03-02-2015 15:39
אל תרכשו פירות מיובאים לסעודת טו' בשבט נהוג בכל קהילת ישראל, לערוך סעודת טו' בשבט, עם סוגים רבים של פירות. זהו חג הארץ של ארץ ישראל.אספו את כל המשפחה סביב השולחן לסעודת חג. ט"ו בשבת הגיע חג לאילנות של ארץ ישראל.אני חוזר על מה שכבר כתבתי בעבר, אל תרכשו פירות מתוצרת תורכיה ,או כל ארץ זרה אחרת.תנו פרנסה רק לחקלאים יהודיים בארץ ישראל, המנהג הוא לאכול מפירות ארצנו.