במהלך סוף השבוע האחרון נפרדו תושבי עלי מעברי דיקשטיין הי"ד שנפל בקרבות בדרום לבנון. דיקשטיין הוא הנופל השלישי מאותו הרחוב בעלי, רחוב המוריה.
הבוקר (שני) הגיעה תושבת הרחוב נירית ראוכברגר, אימו של שילה הי"ד שנפל ביומה הראשון של המלחמה במוצב מו"פ דרום, בכדי לדרוש מחברי הכנסת, יחד עם נציגי משפחות נוספות מפרום הגבורה, להתאים את הקצב שלהם ללוחמים ולאפשר להם לסיים את המשימה.
"אני מגיעה מהישוב עלי, בכאב גדול, מהרחוב הקטן והמאוד משפחתי שכולם שם ילדים של כולם" סיפרה ראוכברגר במהלך דבריה בוועדת החוקה של הכנסת. לדבריה, "כולם ממשיכים להילחם, אין כמעט בית שאין בו קצין. ממש בימים האלה הרכנו ראש וליווינו את המשפחה השלישית ברחוב הקטן שלנו באבלם – עברי דיקשטיין הי"ד. בהלוויה של שילה הוא נשא את הדגל, ובהלוויה שלו הבן שלנו נשא את הארון".
לדברי ראוכברגר, "אני אומרת את זה כי אני רוצה להגיד שביומה הראשון של המלחמה, העם זה קרא 'הנני'. בלי לחשוב הוא עשה קודם 'נעשה' ואחר כך 'נשמע'. יש כאן גודל היסטורי לא רגיל. אני רואה את הבנים שלי, הם נחושים, וזה לא רק הילדים שלי. אבל הגעתי להגיד שגם כל מי שיושב כאן ומחזיק בהנהגה הוא ראוי. אנחנו נמצאים בימים כאלה היסטוריים, ואתם נמצאים בעמדת מפתח. לכן אני מגיעה לכאן כדי להגיד שיש לנו את הכוח ומכיוון שאתם ראויים, בואו תצדיקו את זה, בואו נתאים את הקצב ללוחמים".
"שאני מדברת על ניצחון אני מדברת על ניצחון. יש לנו את הכוח, יש לנו את היכולת, יש לנו עם חפץ בחיים. כוח המניע שלנו הוא כוח של חיים. הנופלים נפלו, אבל הן חשפו לנו עוצמות חיים מטורפות. אני יודעת שיש שיקולים פולטים ויש הסכמים, אבל אני רוצה להגיד – החיילים יוצאים בשם החיים. הם יוצאים כדי שאנחנו נוכל לחיות, שאנחנו נוכל להמשיך ולהילחם ברוע. נבחרנו לצערי לעשות את התפקיד הזה, ותנו לנו לעשות אותו. תניחו להסכמים, לפוליטיקה כזאת או אחרת, אבל תאפשרו לנו לנצח ולסיים עם הדבר הזה. כבר שילמנו את המחיר היקר, אנחנו מרכינים ראש בכאב, אבל עומדים זקופים" הוסיפה ראוכברגר.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
