הרב שמעון אור דווקא תומך בשריונו של אוחנה

פרשת אוחנה מסרבת לדעוך והסיבות לכך ברורות. אולם נראה שלא עתה היא העת לבחון פרשה זו משמעותה וההשלכות העולות ממנה.

כאן צריך לזכור, גם אם זה לא תמיד קל, כי מפלגת הבית היהודי אינה מפלגתו של נפתלי בנט, אלא מפלגתו של הציבור הדתי לאומי לגווניו השונים. בעת זו של מערכת בחירות, את ההתבטאויות כולם יש לגזור מנקודת המוצא הזו. פגיעה בבית הפוליטי של מרבית הציבור הדתי לאומי והמסורתי, בעת הזו אינה חכמה, גם אם ההתנגדות למעשהו של העומד בראשה היא גדולה.

ההבדל הגדול בין מפלגת "אווירה" למפלגה עם יסודות עמוקים היא, שהיא אינה תולה עצמה על העומד בראשה אלא על יסודותיה התרבותיים. על כך נוכל ללמוד ממפלגה שכנה – הליכוד, שידעה לשרוד ולחזור לשלטון אף שהעומד בראשה – אריאל שרון, זנח אותה לטובת מפלגה חדשה.

הניחו לנפתלי בנט להוביל את המחנה הדתי לאומי. כי בו בחרנו (כן אומר זאת, אותו יחיד שהעמיד עצמו למולו, כנגד כל הסיכויים האפשריים!). לאחר הבחירות, נתכנס, נדון ונלמד לקח מן הפרשה הזו, ונחזיר את היחס שבין בוחרי המפלגה והעומד בראש לפרופורציה הנכונה.

בינתיים, נתהדר בכך כי זו המפלגה השנייה בגודלה במספר המתפקדים שלה, המזדהים עם חיבור התורה אל מדינת ישראל, גם אם לא תמיד באופן המושלם.
נתהדר בכך שאף שאיננו מצהירים כי "אנחנו שומעים לרבנים", כל רב יכול להציב עצמו לבחירה לכהונת היושב ראש ויש סיכוי שגם ינצח…!

כן. צריך לומר בכנות! מפלגה זו עם כל החסרונות שלה, עדיפה ממפלגה המצהירה כי היא שומעת לרבנים, אבל החליפה את הרבנים העומדים בראשה, כשרצונם כבר לא היה נוח…!
מפלגה שכזו, אני מעדיף מאשר אותה מפלגה השמה לדבריה את התורה בראש, אולם מציבה רב עתיר תורה ועשייה, שתי קומות מתחת לעסקן פוליטי שזה עתה החל את דרכו הציבורית.

אז חברים. לא הכול שחור. בואו נתרכז בעיקר וננצח.