רבות מדובר על שחיקת מערך המילואים, על אחוזי ההתייצבות הנמוכים מדברים פחות. בקריאה האחרונה ללבנון בלט לעין השוני בהתייצבות בין המגזרים. הסרוגים התייצבו – עם הנצח לא מפחד מסבב רביעי השנה. המרכז שמאל שהתייצב בהמוניו ב-07.10 הגיע הפעם פחות.
מערך המילואים השחוק, נאנק תחת דרג מדיני, שמאריך את המלחמה מבלי לחתור להכרעה נראית לעין, ובמקביל בשדה הפוליטי מבצע פעולות שקורעות את החברה הישראלית מבפנים. מילואימניקים מן המרכז שמאל חשים נבגדים ע"י המדינה שמזלזלת בהם, בנושאים רבים, החל ב"חוקי ההפיכה המשפטית" וכלה בחוקי ההשתמטות והעברת תקציבים מגזריים בזמן מלחמה.
הבקשה של סמוטריץ' מהח"כים החרדים
בהתאם להתנכרות הממשלה מן המרכז שמאל, המוטיבציה של המילואמיניקים, בני המגזר הזה, לשרת את השלטון, שנתפס כלא הגון, כעריץ, וכדורסני יורדת. זו לא מחאה קולנית או מאורגנת. זו תגובה שקטה ואישית של הפרט המיואש מהתנכרות המדינה כלפיו.
הסרוגים ממשיכים להתייצב למילואים
תומכי הממשלה, סרוגים בדרך כלל, ממשיכים להתייצב. הם מבינים שהממשלה לא בדיוק מוצלחת, אך מתוך סברה שהממשלה הזו היא הרע במיעוטו, הם נאנקים ממשיכים למשוך את העגלה. לבד. הסרוגים שמתייצבים בשיעור שגבוה מן השיעור שלהם באוכלוסייה משלמים בדמם את פירות הבאושים של הפוליטיקה המתנכרת לאחיהם מן המרכז שמאל.
אינני מתכוון להצדיק את הנשירה השקטה של המרכז שמאל מן המילואים. נשיאה בנטל היא צו השעה, חובה שהיא זכות.
עם זאת, חשוב להכיר בקיומה של התופעה. חשוב להתבונן בה באופן לא שיפוטי אלא בקשר של סיבה ותוצאה – יש ציבור ישראלי שלם שמרגיש שהוא זר לשלטון שמתנכר ממנו. ציבור זה שמרגיש שהמדינה שלו משנה פניה ונוטשת את ערכיו – לא מתייצב.
הציונות הדתית מבקשת להיות הקטר של ישראל. נדמה שההסתערות לעבר מימוש חזון הגאולה, גרמה לרכבת להתנתק מן הקטר. הקרע בחברה הישראלית והתנכרות השלטון מתרגמות לירידה בהתייצבות. הנושאים בנטל, לא בהכרח מזדהים עם התנהלות הממשלה ועדיין לא מפנימים שהתנכרות השלטון מן המרכז שמאל הציוני משאירה אותם לבד.
הציונות הדתית, מגלה במחיר דמים שהיא קטר ללא רכבת. הדבר היחיד שהקטר הזה נושא הוא עגלה מלאה בחרדים, "השותפים הטבעיים" של הליכוד. יש לקוות שהפלגים המתונים בציונות הדתית ובמרכז שמאל יתעשתו, יתנערו מן החרדים ומן הקיצוניים משני הצדדים בחתירה לאחדות אמיתית בין ציונים מתונים. על מנת שזה יקרה הציבור שבחר בממשלה חייב לדרוש ממנה איפוק. על הממשלה נבחרת לממש את מטרותיה מבלי לדרוס את המיעוט.
הדורסנות של ממשלת הימין על מלא, השיגה רק ניכור והתרחקות. הניכור מוריד מוטיבציה לשרת ומשאיר את הסרוגים לשאת לבד בנטל. אחדות אמיתית בעם היא צו השעה. ישראל הציונית המתונה חייבת לצעוד ביחד בעורף ובקרב. מלחמות יהודים הביאו חורבן עלינו ללמוד את הלקח. הניסיון להכריע ציבור את משנהו, עלול להכריע את ישראל. חייבים לעשות את זה אחרת.
כדי להוביל את הקטר הציוני כדאי לדאוג שכשהקטר דוהר והרכבת לא נשארת בתחנה.
==
חגי קרן, בן 52, הוא מילואימניק לוחם.
תגובות
מדי יום, סמוטריץ' תוקע את הסכין שלו עמוק יותר בגב של בוחריו. המשתמט אמנם מזיל דמעות כשהוא מדבר על חובשי הכיפה הנהרגים בחזית, אבל זה תוך כדי תמיכה בפועל בכך שהסידור הנפשע המבדיל בין דם לדם יימשך. הנקמה חייבת לבוא בקלפי
כן בטח. ינקמו בקלפי בגלל החרדים ויעלו לשלטון את השמאל שיחבור לערבים ה"נושאים בנטל" ויעניק להם עוד זכויות יתר בגלל הפלייה מתקנת.
'ציונות דתית' זה בלוף שיווקי. מה הקשר בין דתיים לציונות? הציונות נוסדה כתנועה אנטי-דתית במופגן. היא אימצה את הערכים הכי חדשים של תחילת המאה ה- 20, דמוקרטיה, השכלה, זכויות עובדים, זכויות הילד, שוויון זכויות והזדמנות לנשים. ההלכה היהודית ש-ו-נ-א-ת את כל אלה. איך אתם מלהגים? החבר הדמיוני נתן לכל אחד 'תפקיד', נכון? החלום שלכם הוא 'מדינת הלכה'. חילונים, מזרחים ונשים לא לומדים בישיבות הגבוהות, ולכן לא מבינים את הזוועה. ההלכה היהודית שלכם די זהה להלכה המוסלמית. כמו הטאליבן, רק בעברית. אתם לא 'ציונות דתית'. אתם טאליבן עברי, או אם תרצו, רבין כבר נתן לכם שם הולם: חמאס-יהודי.
אכן. אבל הם לא היו אנטי לאומיים. מה שהשמאל הוא היום. ולכן השמאל היום רע ולא ציוני וגם לא יהודי ויש להיבדל ממנו.
המתנחלים הגיבורים, ואנשי הגבעות הצדיקים אתם אנשי השמאל, אינכם אוהבים את המדינה מספיק, שונאים את אחיכם הדתיים, ומחבקים אויבים במקום אחים. לכו כבר לחו''ל, לא רוצים אתכם יותר כאן. לכו תחפשו את עצמכם בהודו