"המג"ד אמר: 'משהו מסריח בבית הזה', ואז הכל התפוצץ"

  (צילום: דובר צה"ל)

נס מהלך. בנימין בן סימון הוא לוחם מילואים בגדוד 630 בחטיבה הדרומית, בחודש ינואר האחרון נכנס הגדוד לפעילות מבצעית בחאן יונס, אחד הבניינים שהגדוד לחם בו היה ממולכד והתפוצץ, שלושה לוחמים נהרגו בהם המג"ד.

בנימין היה הפצוע הכי קשה מהתקרית. היום, כמעט שנה אחרי הוא עדיין מאושפז באיכילוב, לאחר שעבר ניתוחים רבים ומחכה לניתוח השתלת עצם לאחריו יתחיל את השיקום האמיתי.

בנימין לפני הפציעה

לסרוגים הוא מספר את הדרך שעבר: "בשבעה באוקטובר גויס 95% מהמושב שלנו (בית רבן שבחבל יבנה), אותי עוד לא גייסו וזה היה לא קל, נכנסתי לאבטחה במושב, בנובמבר גויסתי סוף סוף ונכנסתי לגדוד ההגנה של עוטף עזה – גדוד 630, לא גדוד מתמרן. החלום שלי היה להיכנס ולהילחם ובאמת כמה שבועות אחרי שגוייסתי הגדוד הפך לגדוד תימרון בפעם הראשונה".

לאשתי הייתה תחושה רעה

בנימין נשוי אב לשלושה מתאר את הרגשות החצויים: "אשתי לא כל כך רצתה לשאכנס לעזה, לא הייתה לה תחושה טובה, אבל הרגשתי שכל אחד חייב לקחת חלק, מה ההבדל ביני לבינם? במהלך חודש ינואר נכנסנו לעזה. לאחר האסון של 21 ההרוגים הגדוד שלנו נכנס לחלץ, אחרי דבר כזה לא היה לי רצון להיכנס פנימה שוב. חזרנו הביתה וכשחזרתי צורפנו לאוגדה 98 של הצנחנים והקומנדו, הבנתי שחוזרים לתימרון".

בנימין מספר כי לאשתו לא הייתה הרגשה טובה, וגם הוא הרגיש שיכול לקרות משהו והחליט "קודם כל שלום בית" ובשבוע הראשון הוא לא נכנס לעזה: "עבר שבוע החברה' בפנים, אני בחוץ, מגיע אלי הבן של הרב שלום הרוש ונותן לי ספר על "שלום בית" בדיוק כשהייתי צריך את החיזוק הזה, הרגשתי שאם יקרה משהו ואני לא אהיה שם זה יעשה לי לא טוב. אשתי הגיעה לראות אותי לפני הכניסה והחלטתי להכנס".

את הפעילות הראשונה עשה הגדוד בפשיטה על בית ספר של אונר"א שהפך לבסיס של החמאס: "כיתרנו את המקום, היו היתקלויות, ירו עלינו RPG, כולם יצאו שם בנס, פתחנו נקז להוציא משם אזרחים, תפסנו 100 נוח'בות, חשבנו שזה המבצע האחרון של החטיבה, רגע לפני שיצאנו קיבלנו מבצע לכבוש מסגד".

בנימין נכנס ברגשות מעורבים, חשב על הבית שהשאיר מאחור אבל ידע שאין מי שיעשה את העבודה, המ"פ קבע כי הוא יהיה קלע חוד.

"נכנסנו לשטח הפתוח סביב המבנה, הייתה היתקלות בחוץ ומחלקה שניה נכנסה לבניין, ירו על הקשר מג"ד ופינו אותו, ידענו שיש מחבלים באזור, נכנסתי עם הצמד שלי, ינון, ראשונים עשינו חיפויים, הפרמדיק  תדרך במהלך הקרב איך לפנות פצועים, הייתה עלינו אחריות מאד גדולה. עמדתי בחלון ויריתי, הכניסו לי מחסניות ואני יורה גם אם אין שם אף אחד, כדי שלא ירימו את הראש.

(עם האישה והילדים, מהאלבום המשפחתי)

צוות נוסף עלה לבית וטיהר את המקום, המג"ד, נתנאל אלקובי הי"ד נכנס ואמר "יש כאן משהו מסריח בבית הזה חייבים לעוף מפה", היה סוג של עיכוב של הנדסה צבאית ואז ראיתי מנהרה עם אור דולק ובלוקים, הבנתי שיש מחבלים למטה שתכף יצאו, בבית ראינו חוטי חשמל חששנו למטענים אבל גם המנהרה היוותה איום.

אני והצמד שלי אמרנו לכולם להתרחק, הצוות שעלה למעלה ניצל, עמדנו מעל המנהרה וחיכינו לפקודה ואז – התפוצצו המטענים".

(בשיקום בבית החולים איכילוב. צילום: דובר צה"ל)

באותה היתקלות נהרגו: המג"ד סא"ל נתנאל אלקובי (36), הסמ"פ רס"ן יאיר כהן (30) והקשר מ"פ רס"ל זיו חן (27), שהיו בחוץ נהרגו מההדף. המ"פ נפצע בינוני והיה מאושפז, והיו עוד פצועים, היום כולם משוחררים, הצמד של בנימין – ינון – התחתן לא מזמן: "זה הניצחון".

בנימין מדבר עם חיוביות, עצמה ואמונה, למרות הדרך הארוכה שעבר ועוד עתיד לעבור הוא מלא בכוחות, תקווה והודיה: "הייתי מונשם ומורדם חמישה ימים, ובטיפול נמרץ שבועיים, הצילו לי את הרגל, עברתי עשרות ניתוחים, תשעה חודשים אני מאושפז, חסר לי 8 ס"מ בשוק, היו לי כוויות ביד, אצבעות נשברו, שבר ביד, חורים בירך, חוליות בגב שנשברו, צפוי לי שיקום ארוך, אחגוג פה יום הולדת שני, אבל ברוך ה' אני חי ואני מודה על זה בכל יום".