לאחרונה קראתי ביקורת חריפה שהופצה ברשתות החברתיות, על הספר "קריאה לתחייתה של הפילוסופיה הדתית". חשוב לי ללבן את הסוגייה בצורה מכובדת ולכן הזמנתי את הרב שמואל אריאל לדיון פומבי ומוקלט בעוד כשבוע. בכל זאת אכתוב כאן דברים אחדים למען משתמשי הרשתות.

הדיון נסוב סביב שני נושאים חשובים: א. מה דעתו של הרמב"ם במגוון שאלות יסוד כגון שכר ועונש ותורה מן השמים.  ב. האם אפשר להוציא מן היהדות אדם המקיים מצוות, רק בשל דעותיו.

א. הנושא הראשון הוא חשוב ביותר מכיוון שלא רק מדובר בהוצאת עמדותיי, הלא חשובות, מעולם הישיבות אלא בהוצאת דעתו האמיתית של הרמב"ם, ועמדותיהם של בערך כמחצית פרשניו בימי הביניים (ר' יוסף אבן כספי, רבי משה מנרבון, רבי יצחק פולקר, רבי יצחק אלבלג, רבי נסים ממרסיי, רבי לוי בן אברהם).

אינני חושב שאף אחד כיום, בניגוד למצב בימי הביניים, מעוניין להוציא את הרמב"ם מבית מדרש ולכן ליבון דעתו האמיתית של הרמב"ם חשוב מאוד לדיון. אם הרמב"ם חושב שההשגחה היא טבעית ונתינת התורה היא דרך השכלתו של משה רבנו – אזי העמדה הזו בוודאי לגיטימית.

הדרכים להבין לעומק את מורה נבוכים הן שתיים (כפי שהרמב"ם כותב במבוא). 1. להיות נבוך. 2 להיות בעל ידיעות בפילוסופיה.

הביקורת עליי באה לרוב ממי שאין להם אף אחד מבין הקריטריונים האלו. הם לעולם לא היו נבוכים. הם לא תהו איך אפשר להישאר דתי למרות שההשגחה לא תמיד עובדת כמו שמצופה ממנה, ולמרות שהם לא מאמינים בניסים ובשאר האמונות הדתיות הרווחות בציבור. מי שתוקפים אותי רואים את הביקורתיות של האדם המאמין כסימן לבלבול ואינם מעוניינים לתת לשאלות פילוסופיות מקום בדת. כשהם שומעים דבר שלדעתם לא נכון הם זועקים 'כפירה' ובכך מנסים לסיים את הדיון גם במחיר שהנבוך יפסיק לקיים מצוות. בשל העובדה שהם כלל לא מתעניינים בשאלות אמוניות בדרך רציונלית, הם גם לא קראו את אריסטו, את אפלטון ואת אל פארבי (וגם לא את הרמב"ם במקור בערבית-יהודית).

יש גישות דתיות הרואות בחוסר ביקורת בתחום האמונה ובבורות מוחלטת בתחום הפילוסופי מעלה דתית – אך זו בוודאי לא גישתו של הרמב"ם. ממילא, מי שמבקרים אותי כעת ברשתות לא יכולים להבין דבר וחצי דבר במורה נבוכים, ולרוב הם כלל לא מודעים לפרשנות הרמב"ם בימי הביניים. הם מייצגים את קריאת הרמב"ם המתאימה ל'אחד בור מהמוני הרבנים', קריאה אפשרית ברמב"ם אך לא מעמיקה. אני מקווה שלמרות זאת, בזכותם ובזכות הדיון שנוצר, אנשים ביקורתיים יעמיקו בכתבי הרמב"ם על פי דרכו האמיתית, ויבינו שקיימת אפשרות להיות דתי מאמין באלוהי הפילוסופים: להאמין בתורה מן השמים ובהשגחה בתוך הטבע ולא מחוץ לו; לקיים מצוות לא מכיוון שמצפים להגיע לעולם הבא או לקבל עזרה על טבעית אלא מכוון שזה אורח החיים הטוב ביותר; לאהוב וליראה את אלוהי הרמב"ם.

ב. יש בהחלט וויכוח האם אפשר להוציא אדם מן היהדות על פי אמונותיו. אני מודה שבנושא הזה אני מסכים עם רבי חסדאי קרשקש ורבי יוסף אלבו ולא עם הרמב"ם. הרמב"ם היה מוציא אנשים מחוץ ליהדות ובטח מחוץ לעולם הישיבות. לא את מי שמאמין בעמדות שייחסו לי, אלא את מי שאוחזים בגישות שונות הנובעות מן הקבלה. בנושא הזה אני לא מסכים איתו – אך יהיה זה פתטי להשתמש בעמדת הרמב"ם כדי להוציא את דעותיו שלו מבית המדרש במקום לדון אם להוציא את אלו שהרמב"ם באמת לא ראה אותם כלגיטימיים. בתקווה שהדיון ירבה עיון דתי ביקורתי ויחזק את כולנו בשמירת מצוות ובאהבה ויראת ה'. חג סוכות שמח לכולם.