עובדי הניקיון הם האנשים שמבטיחים מרחב נקי ובריא לכולנו, אך לרוב נותרים שקופים. הם משקיעים ימים כלילות כדי לדאוג לניקיון הסביבה ולבריאות של כולנו, אך פעמים רבות הם נשארים שקופים – ואנו כחברה שוכחים להכיר בתרומתם. את התסכול של עובדי הניקיון אפשר להרגיש מידי יום, ואנחנו מרגישים. הם עובדים בחפץ לב, בתחושת שליחות, אבל עמוק בפנים, יש תסכול. והוא מוצדק.

המעמד של עובדי הניקיון בישראל כיום איננו משקף את החשיבות האמיתית של עבודתם. הם עובדים במסירות, בתנאים קשים, ובדרך כלל ללא הכרה, ללא הערכה וללא תגמול הולם. כשאני שומעת את סיפוריהם, אני מרגישה כאילו המלחמה האישית שלהם היא אינסופית – מלחמה יומיומית על כבוד, על שכר הולם, ועל זכותם להתקיים בכבוד. המחסור בכוח אדם בענף הניקיון מורגש בכל פינה – חסרים לנו היום כ-45,000 עובדים, מצב שהחמיר בעקבות המלחמה. המשבר בענף הניקיון לא החל אתמול, אך המלחמה רק החריפה את המצב, כשהיא דחקה עובדים רבים לחפש מקומות עבודה חליפיים – משרות שדורשות פחות מאמץ פיזי, מציעות שכר גבוה יותר, או פשוט נחשבות "אטרקטיביות" יותר. המצוקה הזו מקשה עוד יותר על חברות הניקיון למצוא עובדים שישמרו על ההיגיינה, הניקיון והסדר במוסדות הציבוריים, ביניהם בתי חולים, בתי אבות בתי הספר ועוד.

המאמצים לשיפור תנאי העבודה של עובדי הניקיון ולהגברת המודעות הציבורית לתרומתם לאיכות חיינו ובריאות הציבור הם קריטיים. חשוב לנו לשפר את תנאיהם, הן מבחינת השכר והן מבחינת הביטחון הסוציאלי, אבל לא פחות מכך – לשנות את האופן שבו הם נתפסים בציבור. מדובר באנשים שמגיע להם הרבה יותר הכרה והערכה על העבודה החשובה שהם עושים. עם זאת, אני מרגישה שזהו מאבק שלא נוכל לנצח בו לבד. נדרשת כאן מעורבות רחבה יותר, מצד הציבור ומצד המדינה, כדי לוודא שהעובדים האלו זוכים ליחס הוגן, מכובד וראוי. הגיע הזמן שכולנו נעשה חשבון נפש – ונשאל את עצמנו: האם אנחנו נותנים לעובדי הניקיון את הכבוד הראוי להם? האם אנחנו עושים מספיק כדי לתמוך באנשים שעושים עבורנו עבודה כה חיונית?

השנה, אני קוראת לכל אחד ואחת מכם לעצור לרגע, להסתכל סביבכם ולהבין כמה חשובים אותם אנשים שדואגים לניקיון המרחב הציבורי שלנו ולבריאות הציבור. הרבה יותר מאשר להגיד תודה – זה להכיר בכך שמדובר בעבודה חיונית וקריטית, שקשה עד בלתי אפשרי לתאר את החברה שלנו בלעדיה. אם תפגשו עובד ניקיון, אמרו לו תודה. הכירו בעבודתו, היו אדיבים, הביעו הערכה. אבל מעבר לכך, עלינו לפעול לשינוי מערכתי – להבטיח שמי שעובד בשירות הציבורי בתפקיד כה חיוני יקבל תנאים ראויים, שכר הולם, ושיהיו לו כלים להתמודד עם המטלות והאחריות לבריאות הציבור.

זהו זמן לבקשת סליחה, אך גם הזדמנות להתבונן קדימה ולחשוב כיצד נוכל לפעול לשיפור מעמדם של עובדי הניקיון. ישנם צעדים שיכולים לתרום להקלה על מצוקותיהם ולפתרון מצוקת כוח אדם, שכבר הוצעו בעבר אך עדיין לא מיושמים בשטח. מהלכים כמו העלאת השכר במגזר הציבורי, הכרה בעבודות הניקיון כ"עבודה מועדפת" והענקת תמריצים, יכולים לתרום למשיכת עובדים חדשים. הפתרונות קיימים ועל המדף. אחריות המדינה לקדם גם אותם ולא להמשיך להפקיר את הבריאות של כולנו!

ברוח תקופת החגים והשנה החדשה, בואו נבקש סליחה מעובדי הניקיון ונפעל כדי להבטיח שלעולם לא יהיו שקופים בעינינו.