במהלך נאומו של ח"כ גדעון סער לפני השבעתו לשר, הוא התייחס לדבריה של חברת הכנסת אפרת רייטן-מרום ממפלגת העבודה, שאמרה לו: "מה יזכרו ממך?".
סער השיב: "אני עדיין לא מסכם. הרבה מאוד פרקים בתולדות הבית ומממשלות ישראל, אבל אני משער שאותך יזכרו בעיקר מערוץ הילדים".
סער רייטן| צילום: סער על רייטן "יזכרו אותך רק מערוץ הילדים" (ערוץ כנסת)
רייטן, ההמומה, השיבה ב"הוווו". והוסיפה: "וואו, איך הכנסת לי". חברה לסיעה גלעד קריב הוסיף: "כמה נמוך אתה עוד יכול לרדת?".
רייטן משיבה לסער| צילום: רייטן משיבה לסער (ערוץ כנסת)
לאחר מכן עלתה לדוכן ואמרה: "כמה נילחץ גדעון סער, אחרי שזחל על גחונו למקום ששונא אותו. למקום שהוא מתעב. עד כדי כך נלחץ שעלה לכאן ובאופן שובניסטי ומיזוגני. ניסה להפוך פרק בקריירה שלי שאני גאה בו – לגנאי. אין לי שום תהיות לגבי איפה הייתי ומה עשיתי. שום דבר לא רודף אחרי. ושום דבר, כולל ההומור הרדוד הזה, לרבות הנאום שלך, כדי לזחול על גחונך לתוך המאורה שאתה שונא ומתעב".
האמת, יותר משמטרידה אותי העליבות של סער, מטרידה אותי העליבות של כלי התקשורת. ניסוח הכותרת "השאיר אותה בהלם" היא תמצית ההתבהמות התקשורתית, שמעודדת התבהמות בפוליטיקה ובמרחב הציבורי. איזו מין עיתונאות זאת, שמתייחסת לפוליטיקה כמו לסדרת ריאליטי? שהופכת את רגשות ההשפלה (שמניין לעיתונאי בכלל שהיו?) לדבר שיש להבליט. זה הדיווח? זה התפקיד שלכם? פלא שהדודי אמסלמים עולים ופורחים? פלא שהסערים הולכים בעקבותיהם?