אחרי האירועים האחרונים צריך להמציא פה חג, משהו כמו חנוכה, פורים, פסח, משהו שיציין את החודש הבלתי יאומן הזה שקורה פה.

אבל במקום לשמוח, לרקוד ולשיר על זה שחיל האוויר יצא למתקפות הביא הצלחות כאלה גדולות, פירק את חיזבאללה תוך מספר ימים, חיסל את ראש הנחש, היכה את העולם בהלם ותדהמה עדיין יש מרמרת ברשת.

בשמאל מיהרו לצטט ולהחמיר על עצמם את "בנפול אויבך אל תשמח". כשהם רוצים לשלוף יהדות הם יודעים מתי לנופף בה. אז אין בעיה אם כבר ציטוטים עד הסוף: בהלכה כתוב שצריך מחיצה בין גברים ונשים בתפילה, אה בעצם כבר הציטוט הזה לא מתאים…

כל המהדורות היו צריכות לרקוד על שתי רגליים, נדמיין את החטופים שלנו יושבים במנהרות עם מחבלי חמאס, לפתע המחבלים מחוסלים מול עיניהם האם הם ישבו ויתאבלו עליהם? הרי הם היו קופצים על רגליהם משמחה בריקודים והתלהבות, אז די די כבר עם המרמרת הבלתי פוסקת.

המרמור הפך לדרך חיים, אפילו אם יחזרו כל החטופים הם יגידו אבל ביבי בשלטון ועשה כל כך הרבה נזק, איך אפשר לשמוח? אפילו אם סינוואר יחוסל, הישובים יחזרו לפרוח הם יעקמו את האף, איך אמר בגין: "אז שיהיה להם אף עקום". באמת כואב לי עליכם שאתם לא יכולים בדרך למטרה הגדולה של החזרת החטופים והחזרת תושבי הצפון לבתיהם לראות גם את האור שנובע מנצח ישראל.

שמחה שלמה לא תהיה עד בא הגאולה. בינתיים, צאו מהמרמרת, זה לא טוב לאור הפנים, תשמחו! כן מותר לשמוח שרוצח בסדר גודל של סאדם חוסיין ובן לאדן חוסל, מותר להיות בשמחה ממעשה שהציל את העם שלנו גם אם לא מסכימים עם כל דבר שנעשה פה.

ביחיאת ותפסיקו לצוטט פסוק שאין לכם מושג בו, מאיפה הוא נכתב, על מה ובאיזה הקשר, זה מביך.

ואם כבר הסברים אומר הרב מזוז מרמת אשכול: בנפול אויבך אל תשמח – אם הוא רק נופל אל תשמח כי אולי יקום עליך שוב, אבל אם הוא מת – כמו "וירא בני ישראל את מצרים מת על שפת הים – אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת" תשירו!

מגיע לנו לשמוח את שמחת נפילת האויבים, את נפילת הצוררים, נכון השמחה לא שלמה אנחנו חפצים בהבאת כל החטופים הביתה לשלום, חושבים עליהם בלי סוף, שולחים את מיטב בנינו להלחם כדי שהחטופים יחזרו, (כרגע אין עסקה כי חמאס לא רוצה בה אז די עם הבלבול), אבל כשיש הישג בדרך למטרה צריך לחגוג אותו, צריך להתפלא על הנס.

אנחנו במציאות תנ"כית, כמו סיפור מגילת אסתר שנעשה דרך הטבע כביכול אבל יש בורא לעולם שמנהיג את כל הנס הזה, גם את הנפילה הגדולה שהיתה בשבעה באוקטובר וגם את העוז שניתן לישראל עכשיו.

ישראל שאג את שאגת האריה שכל כך חיכינו לה משמחת תורה הקשה, צה"ל קיבל תעוזה וזכה להצלחות במיגור האויב, בהגנה על הגבול מתוך עוצמה ולא מתוך רפיסות, זה רגע ששווה לראות בטובו, זה רגעים הסטוריים אל תפספסו אותם, זה יהיה טראגי אם תבחרו שוב להתבכיין.

צאו לרחובות הפעם כדי להודות ולהתפעם מגודל השעה.