שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין זעם על שר הביטחון יואב גלנט וישראל כשהודיעו לו בהודעה קטנה מאוד שצה"ל עומד לחסל את ראש חיזבאללה חסן נסראללה, כך מפרסם ה"ג'רוזלם פוסט".

לאורך כל המלחמה, גלנט הודיע ​​לאוסטין לפני התפתחויות גדולות, כך ישראל וארה"ב תיקשרו, במיוחד לאור רמת האמון הנמוכה בין נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לראש הממשלה בנימין נתניהו.

שוחחו יותר מ-125 פעמים

יחסי אוסטין- גלנט קיבלו חשיבות רבה אפילו יותר מכפי שהיו היחסים הקרובים כבר בדרך כלל בין ראשי הביטחון הישראלים לארה"ב מכיון ששר החוץ התחלף ונתניהו לא נתן לאלי כהן, או למחליפו ישראל כץ, סמכויות רבות בנושאי חוץ בדרגים גבוהים יותר (בניגוד לאיוש פנים של משרד החוץ וליחסים עם מדינות בפרופיל נמוך יותר).

יתרה מכך, השניים נפגשו לעתים קרובות יותר מכמה מקודמיהם בשל מקרי החירום הרבים שהביאה המלחמה ואף שוחחו בטלפון יותר מ-125 פעמים במהלך המלחמה, לפעמים מספר פעמים ביום.

השניים פיתחו יחסים קרובים מעבר לנושאים המקצועיים הכרוכים בתיאום אסטרטגיות ההגנה של שתי המדינות, ובכל זאת אוסטין למעשה איבד את זה עם גלנט בגלל הרצח בנסראללה וההתראה הקצרה שניתנה.

ישראל חזתה שארה"ב תתנגד לחיסול

המטרה החשובה ביותר עבור אוסטין וממשל ביידן לאורך המלחמה בנוגע לחיזבאללה, היה הימנעות ממלחמה אזורית גדולה יותר.

מספר פעמים, ארה"ב דחקה בישראל לפעול בפחות אגרסיביות או לא לנקוט בפעולות מסוימות נגד חיזבאללה, כדי להימנע מתרחיש כזה.

המשמעות היא שבמקרה זה גלנט וישראל הודיעו לארה"ב מאוחר מאוד במשחק כדי למנוע ויכוח או מצב שבו ניתן ללחוץ עליהם שלא לפעול.

החלטה זו, בנוסף להחלטה עצמה להרוג את נסראללה, שישראל כנראה חזתה בצדק שארה"ב הייתה מתנגדת לה, נראית כסיבה נוספת לזעם האישי של אוסטין על גלנט, למרות האמון הכללי שלו בגלנט כאחד הא-פוליטיים ביותר שבדרך כלל העריך את העצות האמריקאיות יותר מרבים אחרים.