"מה שאתה בוחר זה מה שאתה מקבל" קראו כרזות הבחירות של בצלאל סמוטריץ' בביטחון מלא לקראת הבחירות. אז זהו, שלא בדיוק.

בימים אלה הולך שר האוצר בעיניים פקוחות לחסל במו ידיו את שאריות האמון שנותרו במפלגה שלו, כאשר הוא דורס בעצמו את החלטת הוועדה אותה הוא עצמו מינה.

ראשית, גילוי נאות. אני מכיר את שני המועמדים למשרת הרב הראשי לישראל. שניהם תלמידי חכמים גדולים וראויים, ואין לי כוונה או יכולת לשפוט מי מהם מתאים יותר לכהן במשרה הרמה והחשובה הזו. ואולם, אי אפשר שלא להתייחס למהלכים האחרונים במירוץ לרבנות הראשית, מהלכים שצפויים לגרום (שוב) לציבור יקר וחשוב תבוסה בבחירות לרבנות. הרב שרלו כבר התבטא בעניין וקבע באופן מדויק "הציבור כבר הפסיד". יש מחיר לדרכי התנהלות ציבורית, והשלכות אקס-אנטה כבדות מאד.

ובכן, קודם כל קצת עובדות. לפני שנה וחצי התכנסה ועדה ציבורית שתפקידה אחד – להחליט על מועמד מוסכם מטעם הציונות הדתית. לאחר התייעצות מעמיקה החליטה הועדה ברוב קולות על המועמד בו היא בוחרת להתמודד לכהונת הרב הראשי, הרב מאיר כהנא. כיון שהועדה מכירה בנפש ציבור שולחיה, דאגה הועדה מראש להחתים את כל המועמדים על התחייבות כתובה, שבמידה ולא ייבחרו, הם מתחייבים שלא לרוץ לתפקיד. כלל המועמדים חתמו על המסמך. עד כאן העובדות.

לאחרונה הודיע הרב מיכה הלוי (מרא דאתרא) כי הוא מתמודד על התפקיד (תוך שהוא שולף מהבוידעם פתק לא רלוונטי כלשהוא) וזאת בניגוד גמור להתחייבות החתומה על ידו, מול ועדה של רבנים. הפרת חוזה של ממש. אני מניח שרבים הופתעו מכך, ומן הסתם  היו גם רבים שלא הופתעו. הרב אריאל, למשל, הופתע: "לא מתאר לעצמי שרב שחתם יעשה אחרת ממה שחתם. זה לא יעלה על הדעת. גם אדם אחר לא יעלה על הדעת, אבל רב שחתם, לא יכול להיות דבר כזה". כך התבטא הרב אריאל, שהודיע שהחלטת הועדה בעינה עומדת והרב מאיר כהנא הוא המועמד המוסכם.

קשה להגזים בנזק האדיר שנגרם מהפרת התחייבות חתומה כזו ע"י רב עיר וראש ישיבה, שרואה עצמו מועמד לרב ראשי. האפקט המצנן על וועדות ציבוריות, על מועמדים לכהונה ציבורית, על נבחרי ציבור, על משמעות של מילה כתובה- מי יאות מעתה לשבת בוועדות ציבוריות כאשר הוא יודע שמועמדים דורסים את החלטותיה? מי יעמיד עצמו לבחירה כאשר אין ערך להתחייבות?

הכיצד זה שהתנערות של רב מהתחייבות כתובה שלו עצמו, זוכה להתעלמות ואדישות ציבורית? בואו ניזכר ביחס שקיבל בנט מהציבור, ונבחרי הציבור של הציונות הדתית, כאשר הפר התחייבות כתובה. קיתונות של בוז ולעג. לא בדיוק יחס סלחני. אולי יש דברים שעבורם מותר לשקר, כמו משרת רב ראשי. בסופו של יום, רמיסה של התחייבות וזלזול בועדה של רבנים, מעבר לחילול השם הגדול שנגרם, מלמדת גם על איזה ערך מייחס מועמד למילה של עצמו. האם אלה הרבנים הראשיים שאנחנו חפצים להעמיד עלינו? איזו לגיטימציה תהיה למועמד שהפר התחייבות להנהיג ביושר מערכת רבנית אדירה של בתי דין שהאמת נר לרגליהם?

יש נבחר ציבור שאולי לא הופתע. קוראים לו בצלאל סמוטריץ', והוא האיש שהטיל על הועדה למלא את תפקידה. מאחורי הקלעים נשמעים קולות שסמוטריץ' "לא יבחר במי שהפרו את התחייבותם". ובכן, כבוד שר האוצר, עד מתי תמלא פיך מים? האם זו דרכה של הציונות הדתית? האם כך אנחנו רוצים לתגמל את מי שמפר התחייבות, בתמיכה בשתיקה או באדישות? איזה תשובות ניתן לדור הצעיר וישר הדרך ששואל – כיצד זה ייתכן שרב מכובד עושה סיבוב פרסה על נייר שהוא עצמו חתום עליו?

כפי שרב שהפר התחייבות לא יוכל ללמד יותר את סוגיית "מי שפרע" כך אתה לא תוכל לעולם לבקר את בנט על הפרת התחייבות כלפי הבוחרים. לא תוכל עוד להשקיף מן הצד. עליך לומר בקולך, באופן ברור, שאינך תומך במועמד שהפר את החלטת הועדה, או שלעולם לא תוכל להעביר ביקורת על נבחרי ציבור אחרים על הפרת התחייבות. זה אצלך בבית, זה בשליטתך, כולם מחכים למוצא פיך, ואנחנו יודעים שאתה יודע להתבטא בחריפות כאשר אתה רוצה. היה והציבור הציוני דתי ייכשל בהעמדת מועמד יחיד, האחריות על כך מונחת לפתחך.

ככל שאינך פועל בנחרצות לטובת הגשמת החלטת הועדה, אל תטרח לבוא ולבקש את קולנו בבחירות הבאות. כי מי יודע, אולי גם אצלך הבטחות הן רק הבטחות.

==

גלעד שריג הוא כלכלן תושב פתח תקוה.