"נמאס לי שהמרצה מסתכלת עליי בהתנשאות, בגלל שיש לי כיסוי ראש ואני בהריון או מניקה תינוק ברב שנות התואר שלי… זה עדיין לא אומר שאני לא אישה חופשיה, ומודעת, שמגשימה את עצמה…"

אלה רק חלק מהקולות שאני שומעת כשאני מלמדת קורסים במגדר ופמיניזם. ואני חייבת להודות שחלק מנשות האקדמיה שעוסקות בפמיניזם, אכן מתייחסות, אם בגלוי ואם לא, באופן כזה לסטודנטיות הדתיות שלהן. בחדרי הסגל במוסדות האקדמאים פעמים רבות השיח נע סביב "חוסר המודעות" או "הבורות" כביכול, של הסטודנטיות שנתפסות ככבולות לתפיסות גבריות שמקטינות נשים.

גם אני עצמי הייתי לעיתים קרובות שותפה לשיח שכזה. גישות פמיניסטיות רבות רואות בכל מה שקשור למרחב הביתי-משפחתי בחיי אישה, מרחב מצמצם ומשעבד. ההתמסרות לאימהות ולמלאכת הביתיות תוארה על ידי חוקרות רבות כמקור החולי הנפשי והתשישות שחוו וחוות נשים, העיסוק בניקיון אין סופי, והטיפול בצרכי כולם, מתוארים כמכלים את כוחותיה של האישה, במשך הדורות, עד שלא נותר לה פנאי להתפתח ולממש את עצמה בתחומי חיים אחרים.

גישה פמיניסטית מגדרית היא אחת מהגישות

הגוף הנקבי נתפס כגורם מגביל, נחות, בלתי נשלט וחסר תבונה, ומאמצים רבים במחקר ובהגות הפמיניסטית מושקעים בניסיון לבטל, לפחות ברמה התאורטית, את ההבדל בין גבר לאישה. הכול, כך אנו מלמדות לרב, הוא נלמד, ותוצר של הבנייה חברתית תרבותית ודתית מצמצמת ודכאנית. כל טענה למהות נקבית טבעית מולדת נתפסת כשגיאה פרימיטיבית ומוטעית, במקרה הטוב, ואמצעי מניפולטיבי כוחני, במקרה הרע והשכיח יותר.

אבל האמת היא, שגישה פמיניסטית מגדרית זו היא רק גישה אחת מיני גישות פמיניסטיות שונות ואחרות. מה שאנו מלמדות בשיעורי המגדר הוא רק חלק מהתמונה – חלק מהמחקר וההגות הפמיניסטיים. ישנן גישות אחרות שדווקא מתעמקות בהבדל הבין מיני המהותי בין זכר לנקבה, ולכן גם בן גבר לאישה. יש שדה פילוסופי ותאורטי שלם שמראה איך גוף הנקבה יוצר חוויה גופנית ורגשית שונה מהותית מזה של הגבר, איך היריון ולידה מהווים פסגה אנושית של תבונה, מוסר והתעלות רוחנית, ואימהות היא דגם לא רק חינוכי-טיפולי מתוחכם, אלא גם מודל מנהיגותי רב עוצמה.

"התכחשות להבדל הבין מיני כמוהו כרצח עם" כתבה הוגה פמיניסטית מוערכת מאד, והתכוונה לעם הנשים. כלומר, התיימרות מדעית, תרבותית וחברתית פוסט מודרנית לבטל את הייחודיות והאבחנה בין נשיות לעומת גבריות, היא בעצמה טעות דכאנית חמורה, שמזיקה לא רק לנשים, אלא לחברה האנושית כולה. ההבדל הבין מיני – נשיות מול גבריות, הוא הבדל יוצר חיים. התכחשות לו גורמת לנשים להיות מנוכרות לגופן, ולשורשי הווייתן. אין המסקנה כמובן שיש להגביל אפשרויות הגשמה עבור נשים בגלל מינן, אבל מאידך מחיקת ההבדל שיוצרת "הנקבה" שבנו, היא ויתור על אוצר של עוצמות ואפשרויות.

לכן, השנה, כשתכנסי בשערי האוניברסיטה או המכללה האקדמית, ובשיעור המרצה תציג את טענתה המכוננת של סימון דה בובואר "אישה לא נולדת אישה" כאמת צרופה, תזכרי שיש גם גישה פמיניסטית הפוכה, על פיה, אישה בהחלט, נולדת אישה – וכמה טוב שכך…

==

ד"ר דבורה לדרמן דניאלי היא חוקרת ומרצה לחינוך ומגדר במכללת דויד ילין. רכזת התוכנית "ההוויה על פי חוה".