ראש ישיבת מעלה גלבוע הרב יהודה גלעד התייחס היום לדילמה הקשה של מקבלי ההחלטות בכל בנוגע לעסקת חטופים עם חמאס.

הדילמה קורעת הלב העומדת בפני מקבלי ההחלטות בסוגיית העסקה לשחרור חטופים, היא מן הקשות ביותר שניתן להעלות על הדעת. באופן טבעי, בשאלות הרות גורל מעין אלו יהודים מאמינים מבקשים למצוא סעד במקורותינו העתיקים, היונקים מתורת ה' שניתנה למשה בסיני.

אשר על כן, ניתן למצוא בספרות התורנית של עשרות השנים האחרונות מאמרים הלכתיים לא מעטים העוסקים בסוגיה זו.המקור ההלכתי העיקרי והנפוץ ביותר בכל הדיונים ההלכתיים הוא המשנה במסכת גיטין פרק ד' משנה ו' הקובעת ש"אין פודים את השבויים יותר על כדי דמיהם מפני תיקון העולם".

הסוגיה בגמרא במסכת גיטין מגיעה למסקנה שהסיבה העיקרית להלכה זו היא "דלא ליגרבו ולייתו". כלומר, תשלום מופקע עבור פדיון שבויים יעודד את שונאי ישראל לשבות עוד ועוד יהודים, כשיווכחו שיהודים מוכנים לשלם כמעט כל מחיר על מנת לחלץ את אחיהם מן השבי ולקיים בכך את המצווה החשובה של פדיון שבויים.

העיקרון העומד ביסוד קביעה זו, הוא העיקרון הסביר המציב את טובת הכלל לפני טובת היחידים. בעקבות זה, רוב הכותבים בנושא משליכים את מסקנות הסוגיא לשאלות של עסקאות שבויים בימינו.

הטיעון הנפוץ אצל רבים מן הכותבים בנוי על קל וחומר: אם כשמדובר בתשלום כספי מופקע אין לשלמו על מנת שלא לעודד את האויבים לחטוף ולשבות, כשמדובר בשחרור מחבלים רוצחים המחזיקים באידיאולוגיה דתית רצחנית המצהירה בריש גלי את מטרותיה להרוג כמה שיותר יהודים – על אחת כמה וכמה שעסקה כזו פסולה ואסורה.האם טיעון זה עומד במבחן ההגיון ההלכתי?

המשפט הבא בהמשך המשנה הנ"ל בגיטין קובע הלכה נוספת: "אין מבריחים את השבויים מפני תיקון העולם". הסיבה לכך היא על מנת שהאוייבים, השבאים, המחזיקים בשבויים, לא יחמירו את השמירה ואת הסבל של השבויים הנותרים שנותרו בשבי.

האם יש רב או פוסק כלשהו שיטען שלכן מבצעי שחרור החטופים של צה"ל הם מנוגדים להלכה? ודאי שלא! ועל שום מה? הרי זו משנה מפורשת שאין חולק עליה בדיוק כמו המשפט הקודם שאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן?אלא מאי? לכל ברור שהמציאות עליה מדברת המשנה שונה לחלוטין מן המציאות שלנו.

המשנה מדברת על קהילה יהודית חסרת כוח התלויה בחסדי הגויים, והמציאות שלנו היא של מדינה ריבונית בעלת כוח צבאי אשר ב"ה יודע (בדרך כלל..) להגן עלינו ולהפליא מכותיו באויבינו.ואם אכן כך, הרי שגם ההלכה שאין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם צריכה להיבחן לאור המציאות שלנו כמדינה ריבונית.

אך מאחר שאין לנו מקורות הלכתיים המתייחסים למצב של שבויים בזמן שישנה ריבונות יהודית, קשה לפסוק הלכה ברורה וחד משמעית בנושא.מה שאכן ניתן וצריך לגזור מן ההלכה, הוא הערך המרכזי שטובת הכלל, הציבור, קודמת לטובתם של פרטים, ולכן לעיתים מנהיגות חייבת לקבל החלטות קשות שיש בהן ויתור על חיי הפרטים למען הכלל.

אי אפשר לקיים מדינה וצבא בוודאי במדינה הנלחמת על קיומה בלי להסתמך על ערך בסיסי זה.אולם מי הם המוסמכים לקבוע מהי טובת הכלל וביטחונו? כבכל סוגיה אחרת התלויה בבירור המציאות, על הפוסקים להסתמך על חוות דעת מקצועית.

אולם מי הם "אנשי המקצוע" בעניין זה? הווי אומר זו המנהיגות הצבאית והמדינית המכירה היטב את הנתונים כולם ועליה מוטל להכריע מהי טובת הכלל במקרה הנדון. זו אם כך לענ"ד הדרכת התורה: לתת את ההכרעה בידי המנהיגות המדינית והצבאית.

אם היא תחליט שטובת הכלל היא שלא להסכים לעסקה זו, החלטתה לגיטימית גם על פי התורה, בדיוק כשם שאם תחליט שבנסיבות מסוימות דווקא עסקה היא הדבר הנכון לטובת כלל ישראל, למרות הסיכונים הכרוכים בה (כאשר הם מוסכמים ע"י מערכת הביטחון), החלטתה לגיטימית גם על פי המבט של תורת ישראל.