3 ישראלים נרצחו הבוקר במעבר אלנבי. הם נורו בדם קר על ידי רוצח מוסלמי, ככל הנראה נהג ירדני שהגיע למעבר הסחורות. הנרצחים של הבוקר מצטרפים לשלושת השוטרים שנרצחו בשבוע שעבר בתרקומיא, גם הם על ידי מחבל פלסטיני.

אלה היו 3 ישראלים, בני חורין, שהלכו הבוקר לעבודה ולא יחזרו יותר. בעקבות הרצח שלהם, אין שינויים בלוח השידורים. בתחנות המוזיקה ממשיכים בשירים העליזים, התקשורת ממשיכה את סדר יומה וההתנהלות כמו ביום רגיל.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(וידאו: נועם מטרי / לע״מ, סאונד: בן פרץ / לע״מ)

לא צריך ללכת הרבה אחורה כדי להיזכר בעוצמת המחאה שהתפרצה פה בשבוע שעבר כשנודע על הירצחם של ששת החטופים במנהרות בעזה. ראשי מחאת השמאל הוציאו הודעות דחופות לצאת לרחובות. אלפי בני אדם יצאו לחסום כבישים ולעמוד בצמתים. בתל אביב נערכה הפגנה של עשרות אלפים. יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד הודיע באופן פתאומי על השבתת המשק למחרת ללא הגבלת זמן. בכלי התקשורת נפתח גל פתוח שהמשיך למשך שלושה ימים עד לסיום ההלוויות.

אחרי 1,500 קורבנות מאז שמחת תורה, החברה הישראלית מתחילה להיות קהת חושים. האצבע המאשימה כאן היא כלפי שני הצדדים: תומכי הממשלה שמקבלים כגזרת גורל רצח יהודים, והדם שנשפך בפעם השנייה בתוך שבוע ביהודה ושומרון הפך מבחינתם לגזירת גורל שאין מה לעשות איתה. אפילו נציגי הימין בכנסת, כבר בקושי מתייחסים לפיגועים הרצחניים האלה.

ומאידך, מתנגדי הממשלה, שהבעירו את המדינה בשבוע שעבר בגלל רצח הששה בשבוע שעבר, הפעם שותקים כי לא מדובר באנשים "מהמחנה שלהם". פלסטיני שרוצח יהודים, זה גיים צ'יינג'ר רק אם מדובר בחטופים ולא כשמדובר בסתם ישראלים.

האדישות הזו כלפי נרצחים, היא אסון חברתי, וממנה צריך להתנער. "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יי וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יי"