הבלוגרית וכוכבת הרשת, רוני שינקמן, חשפה בפוסט ארוך שפרסמה באינסטגרם, כי יום שישי האחרון היה עלול להסתיים בטרגדיה נוראית, לאחר שבנה טבע בבריכה בביתם של חברים אצלם הם בילו.

שינקמן פתחה וכתבה: "לפני שאתחיל לספר, אגיד שהפוסט הזה מוקדש לכל מי שאומר 'לי זה בחיים לא יקרה' או 'איזה חוסר אחריות זה', כי אלו בדיוק הדברים שאני חשבתי לעצמי, והנה", כתבה. "אני יודעת שאנשים יכולים להיות מאוד שיפוטיים, ובכל זאת, המסקנות של האירוע הזה יותר חשובות לי ממה אנשים יחשבו עליי או על ההורים שאנחנו".

היא שיתפה: "מהרגע שמייקי התחיל לזחול, המשפט הקבוע שלי בכל ארבעים שניות זה 'איפה מייקי?'. כמו שעון מעורר פנימי שמקפיץ אותי כל פעם שהוא לא בול בטווח הראייה שלי. זה גם השעון שהציל אותנו הפעם. היינו בבריכה של חברים, כל הילדים היו במים וכל המבוגרים ישבו סביבם. רואים אותם כל הזמן, כל הזמן מסתכלים. יותר מזה, שעתיים לפני כן הסתובבתי מסביב לבריכה ותהיתי איך אפשר לטבוע בכלל אם כולם שם כל הזמן. הילדים היו עם מצופים, לבריכה יש גדר מסביב עם שער כפול, יש סגירה עם נעילה. כל מה שצריך".

שינקמן המשיכה לתאר השתלשלות עניינים רגילה לחלוטין: "מייקי כבר סיים להיות במים, החלפנו לו לטיטול רגיל והוא ישב בעגלה שלו ואכל. שנייה אחר כך הוא הלך לברק ששיחק איתו. תוך כדי נכנס שליח עם אוכל שהזמנו. שנייה אחת של מבט של כולנו הצידה, בדיוק באותה שנייה, ילד יצא מהבריכה ולפני שהשער נסגר אחריו, מייקי חמק למתחם הבריכה. הוא לא קפץ למים וגם לא נפל ולכן לא היה רעש שמישהו יכול היה לשים לב אליו. הוא פשוט ירד למים במדרגות הבריכה".

"שניות ספורות אחר כך, אני צועקת: 'איפה מייקי?' וקמה בבהלה, מסתכלת על הבריכה ורואה את מייקי צף עם הפנים במים. תוך שנייה נוספת ברק קופץ מעל הגדר למים, מוציא את מייקי שלא בהכרה ומאותו רגע – עוברות חמש דקות שנמשכות כמו חיים שלמים. מירי מתחילה החייאה ואומרת לברק להתקשר למד"א, ברק מחליף אותה וממשיך לבצע את ההחייאה במייקי בזמן שהיא מסבירה למד"א בדיוק מה קרה ואיפה אנחנו. לאמבולנס לקח ארבע דקות בלבד להגיע, אבל זה הרגיש כמו 15. אותי מזיזים בכוח מעמדת ההחייאה ואני הולכת הצידה ומדברת עם אלוהים ואומרת לו: 'אתה לא לוקח לי אותו', הוא הקשיב. מייקי חוזר לנשום בכוחות עצמו, הפראמדיקים מכניסים לו עירוי והוא צורח מבכי וכולנו צורחים בהקלה – 'הוא בסדר'. ברק עולה עם מייקי לאמבולנס ועוברים לטיפולו המסור והמדהים של בית חולים מאיר".

בסוף הפוסט כתבה שינקמן: "זה הסיפור. לא שום דבר אחר. אני מעבירה אותו הלאה דווקא כי ברור לי שיש עוד המון סיפורים כאלה ועוד יותר פוטנציאל לסיפורים כאלה, ויש דרך לנסות למנוע את זה".