התרבות הפוסטמודרנית מחלחלת להנהגה ביו"ש

  (צילום: הדר בן שעיה)

ימים סוערים עוברים על ההתיישבות בשומרון. בסוף השבוע הקודם דווח על התפרעות של צעירים יהודים בכפר ערבי סמוך והשבוע הביאו לקבורה תושב קדומים הי"ד שנרצח באכזריות ע"י מחבל נתעב, וביומיום נתונים התושבים לניסיונות בלתי פוסקים לפגוע בשגרת חייהם ע"י שכניהם הפלסטינים.

העצבים חשופים מכל עבר ומביאים להתבטאויות שונות. מחד ראשי המועצות שמגנים ומוקיעים מתוכם את 'הפורעים' וטוענים 'הם לא משלנו', ומאידך רבנים הרואים את חורבן ההתיישבות בלקיחת החוק לידיים. אין חולק כי פעולת נקם באשר היא שאינה ע"י צה"ל וכוחות הבטחון אין לה מקום ולא באמת מקדמת מאומה, אך קל מאוד להתעלם מהמהות ולהיתפס לסוגיות ביטחוניות ולהשיל את האחריות האמיתית מכתפנו.

להבנתי, אלה ואלה מחטיאים ומתעלמים במודע או שלא במודע מסוגיית הליבה שמודחקת בעשרים השנים האחרונות. חזון ההתיישבות הולך ודועך ונמצא על אדי הדלק הערכיים האחרונים שלו 'ואין איש שם על לב'. ראשי ההתיישבות עסוקים באתגרים חשובים אך משניים. במקום למהר ולהתנער מצעירים אידאליסטיים הלוקחים את החוק לידיים, מחובתנו לבחון מה גורם להם לנתב את המרץ ואת להט הנעורים להגן על עמם למרות שטועים הם בדרך. טרם ממהרים להוקיע אותם מתוך העדה, צעירים אלו ברוחם הגדולה נועדו להוביל את החברה הישראלית לפסגות ערכיות חדשות, אך זקוקים הם להובלה ולהתוויית דרך.

בשנים האחרונות כתבתי לא אחת על הדלדול הערכי שפוקד את ההתיישבות ביו"ש. הוואקום הערכי הולך ומעמיק מחבל ארץ שהוקם מתוך פקודה אלוקית כהמשכה של שיבת ציון, שנדחף ע"י אנשי 'גוש אמונים' שראו את עצמם כשליחם של כלל ישראל בהפרחת הרי יהודה והשומרון. מהאידיאל הגדול של חלוצי סבסטיה לפני 50 שנה הגענו כיום לתפיסה הרואה את מגוריה בהתיישבות לכדי מיזם נדל"ני שמתמקד בעיקר באיכות חיים וחיי קהילה נוחים.

אך 'באין חזון יפרע עם'. זכות הקיום בחבל ארץ זה נעוצה בחיים של שליחות וערך. התרבות הפוסטמודרנית המקדשת את רצון וחווית הפרט לא פסחה על הלכי הרוח בהתיישבות ונוגסת בערכיו ואף מכתיבה אותם. הזמן הולך ואוזל אם ראשי הישובים וההנהגה לא ישכילו לחשב מסלול מחדש ולהבין כי חוסנה של ההתיישבות תלוי באופק הערכי שאליו היא שואפת, אזי מציאות החיים כאן תגיע לאין מוצא שחלק ממנה אנו פוגשים בימים אלו.

כחלק מטבעו של עולם, אצל מרבית המבוגרים החזון הולך ונמוג עם הזמן 'ומבקשים לישב בשלווה', לא כן אצל הצעירים. הרוח הבריאה עדיין תוססת לטוב ולמוטב ואינם מוכנים לקבל הנהגה רופסת שערכיה מטושטשים, הכנות בוערת בתוכם ותרים הם אחר אמת גדולה שתסחוף אותם גם במחיר פריצת סדרי עולם. באשר על כן האחריות רובצת לפתחה של ההנהגה ביו"ש. שומה עליה לרענן ולעדכן מחדש את ערכי הליבה שמכוחם היא באה לכאן שהלכו ודהו עם הזמן.

ב"ה, גדל כאן דור עם רוח גדולה ועיניו מופנות למנהיגיו וראשיו, דור שתובע אמת גדולה ובלתי מתפשרת, דור שלא מסוגל להכיל זיוף ורדידות או נמיכות קומה, הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שימצא מענה ומזור לאמת שמבעבעת בתוכו. מחובתנו להאיר לו את הדרך כדי שינתב את עוצמותיו לחיים למקום נכון ויהיה שותף מלא בבניין הארץ.

ההנהגה ביו"ש קרואה לעת הזאת, לערוך חשבון נפש ערכי מעמיק, לבחון מחדש את האופק והחזון אליו היא נושאת עיניה בעשורים הבאים. לא ניתן עוד לחיות מכוח האינרציה של בוני ההתיישבות והנוסטלגיה שנותר ממנה בעיקר סיפורים, את הרוח יש לחדש ולהחיות מחדש המתאימה לשפתם ולנפשם של הדור החדש שקם. יש לראות את מאורעות התקופה האחרונה כהזדמנות לבירור מחודש לדרכה של ההתיישבות ביו"ש.

טוב יעשו ראשי ההתיישבות אם יראו זאת כמשימה ראשונה במעלה, המגדירה מחדש את סדר היום לקראת השנים הבאות, ולפנות לכך חשיבה ייעודית עם אלו שעדיין רוח החלוציות, הנובעת ממבט אלוקי, עדיין מפעמת בקרבם ולהרחיב את המעגלים לכל שדרות האוכלוסייה ביו"ש ובכך לבנות את הקומה הנוספת לעת הזאת. בהיות וזאת משימה לאומית בעת הזאת, נמשיך לעקוב אחר הלכי הרוח הפועמים בהתיישבות להאיר וללבן סוגיה זאת, בע"ה.