זו התחזית שלי, ואני מקווה שאתבדה: עם הפיקוד והדרג המדיני הקיים, צה"ל לא ישבור את הכלים בלבנון עד שרחפנים ורקטות לא יגיעו להרצליה, אולי גם אחרי זה.

אפשר לומר הרבה דברים על הפיקוד הבכיר בצה"ל של השנים האחרונות, במיוחד של המלחמה האחרונה, אבל במילה אחת אי אפשר לתאר אותם, נועזים הם בטוח לא.

במשך 9 חודשים משוטטים בארץ קציני מטה כללי ובכירים ביטחוניים, מתנדנדים מפודיום אחד לשני, ממראיין למראיין, ממצלמת דובר צה"ל אל ציטוטים מחמיאים המודלפים מישיבות ומבטיחים בכל מקום: "נחזיר את לבנון לתקופת האבן" "מכים בחיזבאללה בעוצמה" או המפורסם מכולם "חיזבאללה ידע כשהוא יעבור את הקו האדום שלי".

כל, אבל כל האמירות האלו הם שקר, פיקציה, תאטרון. לא רק שהם יודעים שהם לא יעשו זאת, הם גם לא מעוניינים לעשות זאת, וככל הנראה אולי גם לא מסוגלים. הצבא שבנה הרצי הלוי, ומפקדים שקדמו אליו בגישתו, הוא איננו צבא שיכול לנצח מלחמות.

במשך עשורים הוזנח המערך הלוגיסטי והמערך ההתקפי הלוחם של צה"ל ברמות כל כך עמוקות שבטן התחמושת של צה"ל מספיקה לפעילות אינטנסיבית של ימים בודדים, שבוע עד שבועיים במקסימום, ועל מנת להמשיך לתפקד מעבר לכך יש צורך בתדלוק תמידי של האמריקאים, אפשר להתווכח אם צה"ל עוצב ככה בשנים האחרונות מבחירה על מנת לחייב את ישראל בקירבה וצייתנות בלתי נסבלת לאמריקאים, או שבאמת הפיקוד הבכיר היה עד כדי כך עיוור למתרחש.

כך או כך, צה"ל של אוקטובר האחרון לא היה מוכן אפילו בצחוק למערכה בלבנון, אפשר לקוות שכיום הוא מוכן יותר, אך אם ההתמודדות עם חיזבאללה בנושא הרחפנים, טילי כתף ומגוון של חורי הגנה אחרים היא איזה שהוא סימן מעיד, אין צורך לפתח תקוות.

מעבר לכל זה, יש לקחת בחשבון את הנפשות הפועלות, הרמטכ"ל הרצי הלוי זורע כבר חודשים ספקות בנוגע לניצחון בדרום, ובמקום לעסוק בתפקידו כמפקד הצבא ולשוחח במושגי הכרעה צבאיים, פנה לשיח הנוח והמאתרג של שחרור חטופים, תוצאה שכולנו רוצים בה אך היא איננה העיסוק של מפקד הצבא בזמן מלחמה.

מסביב להרצי יש עוד גורמים בכירים עם רעיונות דומים, שיח של סכסוך על אש קטנה, מעבר למודל שנות ה-60 וה-70 של מלחמת התשה ללא הכרעה אוחז היטב במטכ"ל והארגוני הביטחון עם אמירות שקריות כמו "נדע להתמודד עם השלכות נסיגה מפילדלפי" ורעיונות הרסניים דומים.

תוסיפו לזה דיווחים שונים, על כך שגם אחרי רצח של מעל לעשרה ילדים חפים מפשע בזמן משחק כדורגל המטכ"ל מסרב להתייחס לתשתיתיות לבננוניות בתור מטרות, ואני אומר שוב, צה"ל לא ישבור את הכלים מסיבה פשוטה מאוד: אף אחד בעל השפעה לא מעוניין בכך, בכירי הצבא היו שמחים לשים את המלחמה הזו מאחוריהם ולפרוש כל אחד לתפקידו הבא באזרחות בראש סטרטאפ ביטחוני שקר כל שהוא, האמריקאים שעצם יכולתנו להילחם תלויה בהם עושים הכל כדי למנוע תקיפה, שר הביטחון קשור בטבור לממסד הביטחוני, וראש הממשלה שלנו לא נוטה לאתגר בהרבה את הקינספציות הביטחוניות הרווחות.

אני מאוד מקווה שאני טועה, ממש מקווה שאני טועה, אבל אני לא מחזיק את נשימתי. השמיים לא יפלו על דרום לבנון ואותה "נקמת דם ילד קטן" אותה מבטיחים לנו מהשביעי לאוקטובר תמשיך להישאר לא ממומשת.