עורך "בשבע", עמנואל שילה, יצא עם קריאה שהיא לא רק לגיטימית אלא הגיונית מאין כמוה: לדרוש מחברי הכנסת של הבית היהודי לשמור על סממנים יהודיים בפרהסיה, דהיינו – לשמור שבת וכשרות. שוב – בפרהסיה! אף אחד לא הולך לבדוק את המטבח שלהם או האם הם מתפללים 3 תפילות ביום.

לא רק שאני סבור שמדובר בדרישה לגיטימית מחברי הבית היהודי, אני סבור שכך צריכה להתנהל המדינה כולה. לא ייתכן שראש ממשלה יסעד במסעדה לא כשרה או ששר האוצר יכנס מסיבת עיתונאים בשבת. לא קפיצת הדרך ישר למדינת הלכה אלא בקשה לייצג את העם היהודי לדורותיו שהשבת והכשרות הם מעמודי היסוד שלו.

כמובן שהמתנגדים הראשונים הם דתיים. זה מה שחסר להם עכשיו, שמישהו יחשוב שהם לא מספיק פלורליסטים ומכילים. הנה, למופת וסמל, התגובה המביכה של הבית היהודי: "תודה על ההצעה. הבית היהודי נפתח לציבורים רחבים וכל אחד יחיה על פי דרכו". גם בפייסבוק נתקלתי בתגובות קטלניות על הרעיון. מן הסתם, בגלל שמציע אותו עורך "בשבע" (החרד"לופוביה מרימה ראש), אבל אולי כי הם לא באמת מאמינים שמדינה יכולה להתנהל על פי היהדות. בית יהודי? כן, אבל…

אחד החששות הגדולים של מתנגדי הבית היהודי הוא שככל שצוברים יותר מנדטים ונושאים עיניים אל השלטון, נושרים ערכים בדרך ובסוף, כשיגיעו לנקודת ההכרעה, כבר לא יישאר כלום. עם תגובה כזו, אני נוטה להבין את הפחד ממפלגה שרוכבת על שם מלא משמעות, אבל לא ממש מקפידה לכבד ולשמור על הערכים הנלווים לשם הזה. אני אכן מצפה ממי שרואה את עצמו כחלק ממפלגת הבית היהודי, שידע שזו לא רק מקפצה נוחה לכנסת אלא שמדובר במפלגה עם מטען ערכי חשוב מאין כמוהו. זה לא אמור לסתור את הפתיחות למגזרים שונים בציבוריות הישראלית אלא למקם אותה בגבולות הגזרה הראויים.

איך אומר בנט? לא מתנצלים! השבת חשובה לנו, הכשרות חשובה לנו, קדושת המשפחה חשובה לנו. זה סל הערכים אותו אנחנו לוקחים אתנו בדרך להנהגת המדינה, לא מתוך טשטוש וערפול אלא מתוך אמירה ברורה של אמת.

==

מאיר דנה פיקאר הוא תושב בית חג"י ומתפקד הבית היהודי.