אני מבקש להעלות שאלה חדשה שנולדה ממציאות חדשה. והיא האם יתכן שבן לדת המוסלמית ייחשב מבחינת ההלכה כגר תושב?
לשם הבהרת השאלה יש לחזור למספר הגדרות יסוד תחילה, להתוודע לשינויים במציאות, ומתוך כך לבחון את המסקנות המתבקשות.
הגדרות
"בן נוח" או "גר תושב"[1] הוא אחד מבאי עולם המקבל על עצמו את שבע המצוות שנצטוו בהן בני נוח ומקיים אותן. הוא מקבל בעקבות כך מעמד של "חסיד אומות העולם". לדעת הרמב"ם (הלכות מלכים ח, יא) מעמדו זה מותנה בכך "שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה, והודיענו על ידי משה רבינו שבני נוח מקודם נצטוו בהן".
אם הוא מקיים את המצוות האלה "מפני הכרע הדעת", הוא אינו בגדר חסיד, כי אם בגדר "מחכמיהם".
מלבד זאת, דעת הרמב"ם היא ש"אין מניחין אותן לחדש דת" (שם י, ט). עד כאן ההבחנות הנצרכות לענייננו.
האיסלאם
מכל הנ"ל עולה שבני הדת המוסלמית אינם נכללים בהגדרה של בני נוח או גר תושב, למרות שבאופן עקרוני, שבע המצוות של בני נוח מחוייבות על פי האיסלם.
ואלה המכשולים העיקריים בפני הענקת מעמד של בן נוח למוסלמי:
– הם סבורים שתורת משה בטלה. לכן קבלתם את שבע המצוות אינה נובעת ממנה.
– הם טוענים שהיהודים והנוצרים שיבשו את כתבי הקודש, ולכן אי אפשר להתבסס על התורה.
– הם אינם מכירים בבעלות עם ישראל על ארצו, שעליה נכרתה הברית בין ה' לישראל. אי הכרה זו כמוה כביטול היהדות, כאומה.
ניתן היה לדון בסוגיות רבות נוספות שבהן חולקת היהדות על האיסלם, אך הן אינן מהותיות לדיוננו.
אפשרות התיקון
כתב הרמב"ם באגרת תימן שדחיית נבואתו של מוחמד איננה מפני שאינו מישראל כפי שסבור ההמון, אלא מפני שבא לבטל את תורת משה. יוצא מדבריו שאם יקום אדם מהאומות שיטען לנבואה ולא יבטל את תורת משה, יוכלו המאמינים בו להיות כשרים מבחינתנו, אף על פי שאנחנו לא מחוייבים לקבל את טענותיו.
ואכן כך סבר רבי נתנאל בירב פיומי (אביו של ר' יעקב בר' נתנאל, שהרמב"ם מזכירו בלשון כבוד) בספר "גן השכלים", שמוחמד לא רק שלא התכוון לבטל את תורת משה, אלא שגם קיבל את אמיתותה, וסבר רק שנשלח ללמד דת לערבים. את דעתו זאת הוא מבסס על פסוקי הקוראן עצמו. אמנם דבריו אלה אינם העמדה של האורתודוקסיה המוסלמית של ימינו, אך אם דעתו תתקבל על המוסלמים, יהיה זה שינוי מהותי בדת של בני ישמעאל.
כמו כן, טענת הזיוף של כתבי הקודש אינה כתובה בקוראן, ולכן עשויה להידחות על ידי המוסלמים עצמם.
ולעניינה של ארץ ישראל, קיימות כיום קבוצות ברחבי העולם המוסלמי המכירים בכך ששיבת ציון של ימינו היא מימוש של ההבטחה האלוהית, ושלכן אסור להילחם במדינת ישראל.
השאלה
קצרה היריעה לבאר את פרטי השינויים החלים בחלק קטן אך משמעותי של העולם המוסלמי, ויש מקום להרחיב על כך במסגרות אחרות.
אך השאלה העולה מאליה היא האם יש מקום לכך שאדם יכיר בתקפותה של תורת משה ויצהיר בפני בית דין של שלשה חברים על קבלתו את שבע מצוות בני נוח, ויישאר עדיין באמונת האיסלם אם יכיר בסמכות התורה?
לעומת בני נוח שבאו מרקע נוצרי, הנדרשים לנטוש את הכנסיה ואת אמונתם באותו האיש, שמא יש לראות בשינויים המתחוללים לעינינו אצל בני ישמעאל, המבשרים את "תשובת ישמעאל" (רש"י בראשית כה, ט ויז), בבחינת "שובי אל גבירתך" (בראשית טז, ט), אפשרות שמוסלמי ייחשב "בן נוח". שאלה זו מונחת לפתחם של חכמי ישראל בדורנו.
==
הרב אורי שרקי הוא יו"ר ארגון ברית עולם.
[1] לדעת הרמב"ם, בן נוח נקרא גם גר תושב, משום שמותר לו להתיישב בקרב בני ישראל בארץ ישראל, בזמן שהיובל נוהג. גם בזמן שאין היובל נוהג, עדיין קיים מעמד "בן נוח", הנבדל ממעמד ה"גוי" או ה"נוכרי".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
