קח אותי לירח
שנות ה-60 בארצות הברית לא היו מאירות פנים עבור העם האמריקאי: עם מלחמת ויאטנם שמתרחשת ברקע, והאסון הנוראי בשנת 1967 בו פרצה שריפה בתא הפיקוד של חללית "אפולו 1" עוד טרם יצאה לחלל, מצב רוחם של האמריקאים לא היה גבוה, והגשמת חלומו של הנשיא לשעבר ג'ון קנדי להגיע לירח עד סוף העשור (ולנצח את ברית המועצות במירוץ לחלל) נראתה רחוקה מתמיד.
בעקבות הכישלונות ומצב הרוח הירוד, סוכנות החלל האמריקאית הפכה פחות נוצצת מתמיד, ועל מנת להחזיר אותה לגדלותה ולהביא לאמריקאים את הסוף הטוב שהם זקוקים לו, אמריקה עושה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: פרסום ושיווק.
בסרט החדש "קח אותי לירח" קלי ג'ונס (סקרלט ג'והנסון) היא אשפית שיווק בעולם שנשלט על ידי גברים, אבל שום דבר מזה לא מפריע לה לעשות את העבודה שלה בצורה נהדרת. כשיום אחד מוצא אותה סוכן הממשל האמריקאי מו ברוקס (וודי הרלסון) ומציע לה הזדמנות שהיא לא יכולה לסרב לה, ג'ונס מוצאת את עצמה בדרך לפלורידה כדי להפוך את סוכנות החלל האמריקאית לדבר הנחשק ביותר.
למרות ויכוחי הדעות שיש לה עם מנהל השיגור קול דיוויס (צ'נינג טייטום), בעזרת הכישרון שלה הופכת ג'ונס את נאס"א ומשימת "אפולו 11" לדבר שכל האמריקאים רוצים לדבר עליו: עם ספונסרים של שעונים אותם עונדים ניל ארמסטרונג, מייקל קולינס ובאז אולדרין והפיכתם לגיבורים הבאים של אמריקה עוד טרם עלו על החללית, הכספים זורמים חזרה לנאס"א וההתרגשות לקראת המרוץ לחלל מתגברת.
אלא שכשהכל נראה מזהיר והתוכנית הולכת כפי שתוכננה, הממשל האמריקני שנחוש בדעתו להראות לעולם שהוא מוצלח יותר מהסובייטים לא רוצה לפשל ומקים תוכנית גיבוי לשידור הנחיתה על הירח. ברוקס דורש מג'ונס להוציא לפועל תוכנית סודית בשם "תוכנית ארטמיס", ולצלם זיוף של הנחיתה על הירח, למקרה והמצלמה על החללית לא תעבוד.
(הערת המחבר: לנאס"א אכן יש תוכנית בשם 'ארטמיס' אך מטרתה היא להנחית שוב בני אדם על הירח בשנת 2025. שם התוכנית נגזר משמה של האלה ארטמיס, אחותו התאומה של אפולו מהמיתולוגיה היוונית).
בזמן שהיא אחראית על צילומי הזיוף הסודיים שמקבלים תפנית גדולה יותר כשמו ברוקס חוזר לתמונה, ג'ונס מתקרבת יותר ויותר לדיוויס שנחוש בדעתו להראות לעולם את הנחיתה האמיתית של אפולו 11.
במשך שנים, ואפילו עד היום, מרחפת באוויר השאלה האם ניל ארמסטרונג באמת התהלך על הירח, וספקולציות ותאוריות רבות טוענות שאכן הכל היה מבויים. הסרט "קח אותי לירח" רוכב בצורה נהדרת על גבי הסערה שהתיאוריה הזו גרמה ברחבי העולם, לצד סיפור האהבה המתוק שנרקם בין הדמויות הראשיות למרות סודות העבר של שניהם.
במרכז העלילה עומדים דמויותיהם של טייטום וג'והנסון, אך מרגיש כי הסיפור סובב יותר סביב האחרונה (לא שאנחנו מתלוננים), שעושה עבודה מעולה ולוקחת את הדמות שלה לקצוות שונים ומיוחדים.
למרות שכולנו יודעים על ההצלחה של "אפולו 11", הסרט מרתק ומותח ומצאנו את עצמנו מחזיקים את הנשימה אפילו עד אחרי הרגע בו ארמסטרונג אומר ”זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”.
אמריקה כמובן אף פעם לא תודה כי הנחיתה על הירח הייתה מבוימת, אבל הבמאי גרג ברלנטי ("באהבה, סיימון") קופץ על התיאוריה המשוגעת עם עלילה מעניינת ומגניבה שגורמת לנו להעלות השערות חדשות.
לצד תיאוריית הקונספירציה שסביבה סובב הסרט, במהלך העלילה הכותבים בוחרים לתת קריצה גם לתיאוריה נוספת שמשגעת את העם האמריקאי: מה באמת קורה באזור 51?
לנו נשאר רק לקוות שאחרי "קח אותי לירח" המוצלח, הסרט הבא שלהם יעסוק בתיאוריית החייזרים.
נגלה לכם בסוד שכבר 70 שנה מהשקר הגדול הזה אף אסטרונאוט לא דרך על הירח ואני אומר גם עוד 100 שנה אין לאן ללכת אנחנו כלואים בכדור הארץ זה התיקון שלנו לנשמה