אנחנו ההורים השכולים נותרנו עם השליחות של הבנים - סרוגים

אנחנו ההורים השכולים נותרנו עם השליחות של הבנים

 עדי השאיר לנו את החובה המוסרית להחזיר כל אחד ואחת מהחטופים הביתה, אחרת לא יהיו לנו עוד חיילים כמו עדי ליאון שיצאו למלחמה בידיעה שהם לא בטוח חוזרים. ואנחנו השכולים נותרנו עם השליחות של הבנים שלא חזרו מהקרב, לתת לאותם ההורים וודאות

author-image
אנחנו ההורים השכולים נותרנו עם השליחות של הבנים
  עדי ליאון הי"ד

בין שכבות האבל לתהומות הלא נודע, נמתח חוט זהב אחד של קשר איתן בין השכולים לבין החטופים. כשזומנתי לשתף את סיפורו של עדי שלנו בערב תפילה לזכר החטופים, המחשבה שצפה בי הייתה על הורים שכאבם כבד יותר משלנו. שמצבם גרוע משלנו. נשמע בלתי נתפס אבל זו המציאות.

אנחנו, שאיבדנו את היקר לנו ביותר וחיינו נעצרו כשדפקו על דלת ביתנו באותו צהרים נורא של ה- 31 באוקטובר  2023, יודעים שיש הורים שסבלם עצום יותר משלנו. ישנם הורים שידוע להם שבנם או בתם אינם בין החיים ולהם אין קבר לפקוד אותו . ישנם הורים שלא יודעים מה גורל ילדיהם כבר 264 ימים

וישנם הורים שלעולם לא ידעו…

לנו יש את הבחירה

אנחנו זכינו ל"מתנה" כואבת, מתנה שבכל ליבנו היינו נותנים חזרה כדי לקבל מחדש את עדי שלנו, אך זכינו למתנת הוודאות. וודאות קשה ומצמררת, אבל וודאות. וודאות בה יש לנו קבר לבקר בו, וודאות שאפשרה לנו להיפרד מבננו האהוב ביום הארור בו נאלצנו לקבור אותו. לנו יש וודאות. אנו יכולים לבחור בחיים או לנסוג לתוך הצללים. יש לנו את הבחירה.

בננו נשלח למלחמה הזו על מנת להחזיר את החטופים, נשלח על מנת למוטט את שלטון המרצחים של חמאס, נשלח למלחמה הצודקת ביותר מאז הקמתה של המדינה. לפני שעדי יצא לקרב, ממנו לא חזר, הוא הותיר אחריו מחברת עם מכתבי פרידה מאיתנו ההורים, משתי אחיותיו, מהמשפחה המורחבת, מהחברים והמדינה אותה כל כך אהב. על כריכתה רשם " ..לקרוא לאחר מותי.." ושם התווה לכל אחד מאיתנו את המשך הדרך. שם הוא גם ציווה את החיים לדור התקומה, לדור התקווה, לדור חרבות ברזל עימו הוא נמנה. מהם הוא ביקש:

"… מקווה שתחגגו כמו שתכננו שנעשה כשאני אחזור ושתספרו לילדים שלכם על כל הרגעים והחוויות שגם הייתי שותף להם, מתגעגע… "

עדי ציווה להם את החיים אבל גם את הזיכרון. הוא ציווה להם את העתיד מבלי לשכוח את העבר.

הוא נתן להם יכולת להמשיך הלאה למרות העצב ושלח אותם לדרכם עם געגוע עמוק.

וגם לנו כעם , כאומה ,כמדינה עדי הותיר מכתב. מכתב של בחור צעיר שידע לקחת אחריות מלאה על הגנת אזרחיו. מכתב של בחור שהבין את תפקידו של הצבא והבין את גודל השעה: "… אני יוצא למלחמה הזו בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת , ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום את נקמתם של כל האזרחים והחיילים התינוקת והזקנים וכל הנשים שהיו פשוט חסרי אונים מול התופת של חמאס. זה החינוך שנתנו לי הורי, בזה אני מאמין,

מקווה שתזכרו אותי, עדי…"

 עדי השאיר לנו את החובה המוסרית להחזיר כל אחד ואחת מהחטופים הביתה, אחרת לא יהיו לנו עוד חיילים כמו עדי ליאון שיצאו למלחמה בידיעה שהם לא בטוח חוזרים, שיצאו בלב שלם, שיצאו באמונה שאין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורם להגן עליה, לא יהיו…

ואנחנו השכולים נותרנו עם השליחות של הבנים שלא חזרו מהקרב, לתת לאותם ההורים וודאות.

==

נורית ליאון היא אמו של עדי הי"ד, שנהרג בקרב בעזה. היא תשתתף בעצרת "שרים יחד לשובם", של מטה משפחות החטופים, שתתקיים הערב בשעה 20:00  בכיכר החטופים בתל אביב

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
מסכים עם הקושי...
אב שכול מה-07/10 | 05-07-2024 9:35
מסכים עם הקושי הלא נתפס שעובר על משפחות החטופים, וליבי איתם. יחד עם זאת, כניעה לחמאס בכל מחיר משמעותה עוד אלפי משפחות שישלמו את המחיר שאני ואת משלמים היום. בנך הקדוש עדי לא מזכיר בשום מקום שהבאת כאן, שהחזרת החטופים זה יעד עליון של המלחמה. הוא מזכיר הכרעה, נקמה, וחיסול אויב. ולהבנתי האישית, אז גם ישוחררו החטופים. זכותך לחלוק.
2
משתתף בצערכם הכבד...
יוסף | 08-07-2024 9:24
משתתף בצערכם הכבד