צילומי המסך מתוך קבוצת הווטסאפ של שרי הממשלה, מלמדים עד כמה ההנהגה שלנו – אם יש כזו בכלל – במשבר עמוק.
אם עד עכשיו שרי הימין הפילו את כל האחריות על בני גנץ – סמוטריץ' ובן גביר שבגללו הם לא בקבינט המלחמה. ונתניהו בכך שהוא מושך שמאלה בתוך הקבינט – הפעם, מדובר על ממשלת ימין מלא מלא – והאשמה על כל השרים.
הפיאסקו בשחרור מנהל בית החולים שיפאא, רובץ על כולם. בן גביר תוקף מימין את שר הביטחון שאחראי על המחבלים, אך גלנט טוען שלא ידע ומגלגל את האחריות על נתניהו שאחראי על השב"כ, שמכין את הרשימות של המחבלים שאפשר לשחרר. נתניהו מצדו זורק את האחריות על בן גביר, שאחראי על הכליאה בארץ ולא הכין מספק מקום למחבלים הכלואים.
כשהכדור חוזר לבן גביר הוא טוען מצדו שיש עוד מאות מקומות כליאה, אך צה"ל נמנע מלהשתמש בו בגלל חוות דעת משפטיות, כי מדובר בתנאי כליאה שאינם ראויים, והכדור של המשפטנים עובר לבג"צ שקבע לפני מספר שנים "מרווח מחיה" מוגדל לכלואים.
כל החד-גדיא המיותר הזה הוא תוצאה של תרבות חוסר לקיחת אחריות. אם יש למילה אחריות בכלל משמעות בישראל של השנים האחרונות. הנורמה של בריחה מאחריות שהחלה במלחמת לבנון השנייה, התעצמה באסון הכרמל, והגיעה לשיאה באסון מירון, הובילה למחדל הגדול שגרם לטבח שמחת תורה. תשעה חודשים לאחר מכן, בממשלה מעדיפים לזרוק את האשמה מאחד לשני.
לצערם של שרי הימין ונתניהו, הפעם אין את גנץ ואיזנקוט כדי להאשים אותם בהחלטה הבלתי נתפסת, אז הסכינים נשלפות בתוך ה-64. סינוואר ונסראללה הם היחידים שמרוצים מהעניין
את מתקני הכליאה הלא תקניים לפי בגץ צריך לאייש ולמלא בדחיפות בשופטי בגצ וכל בכירי המערכת המשפטית יוהמ"ים פרקליטים ראשי שבע מוסד והרמטכל וכל צמרת צהל.. דרג מספר 3 יכול לתפקד מצוין ולהביא לכל התוצאות הנדרשות בעיקר כשיראו שסוף גנב לתלייה