מה כדאי לדעת על אטנט ועל טיפול בהפרעת קשב אצל מבוגרים

"מאבד חפצים". "דעתו מוסחת בקלות". היא מסמנת תשובה אחרי תשובה, ובאמצע העמוד השני עוצרת. היא כבר לא בטוחה אם היא עונה על הילד או על עצמה.

כשהאבחנה מגיעה מאוחר

אבחון של מבוגרים נעשה בידי פסיכיאטר או רופא מומחה שהוכשר לכך, והוא לא מסתכם בשאלון אחד. הרופא ינסה להבין אם הקשיים היו קיימים כבר בילדות, אם הם מופיעים בכמה תחומי חיים, בעבודה, בבית ובזוגיות, והאם אין להם הסבר אחר. חרדה, דיכאון, הפרעות שינה ובעיות בבלוטת התריס יכולים לחקות קשיי קשב, ולפעמים הם מופיעים לצידם.

לאבחנה עצמה יש לא פעם משקל רגשי גדול. אנשים מתארים הקלה, ולפעמים גם כעס על השנים שעברו בלי הסבר. הטיפול כולל בדרך כלל כמה רכיבים: הסבר על ההפרעה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, כלים מעשיים לארגון היום, ובמקרים רבים גם תרופה.

מה יש בתוך הטבליה

אטנט קשב וריכוז היא אחת התרופות הממריצות שנרשמות בישראל לטיפול בהפרעת קשב. היא מכילה תערובת של ארבעה מלחי אמפטמין, שילוב המוכר בארצות הברית בשם המסחרי אדרל. בישראל היא משווקת בטבליות של 10, 20 ו־30 מ"ג בשחרור מיידי, והיא מאושרת לטיפול בהפרעת קשב במסגרת תוכנית טיפול כוללת, וגם לטיפול בנרקולפסיה, הפרעה שבה אדם נרדם בפתאומיות במהלך היום.

אמפטמין מוגדר בישראל כסם מסוכן. המשמעות המעשית היא שהתרופה ניתנת רק במרשם מיוחד של רופא, שתוקפו מוגבל, ושבית המרקחת מתעד כל ניפוק. בעלון לצרכן שאישר משרד הבריאות מופיעה אזהרה מפורשת: לאטנט סיכוי גבוה לשימוש לרעה ולהתמכרות. זו לא הערת שוליים, אלא אחד הדברים הראשונים שהרופא ידבר עליהם.

אמפטמין או מתילפנידאט

שתי המשפחות העיקריות של תרופות ממריצות להפרעת קשב הן מתילפנידאט, החומר הפעיל בריטלין ובקונצרטה, ואמפטמינים כמו אטנט. שתיהן מגבירות את הזמינות של דופמין ונוראדרנלין, מוליכים עצביים שמעורבים בקשב, במוטיבציה ובוויסות. ההבדל הוא במנגנון: מתילפנידאט בעיקר חוסם את הספיגה החוזרת שלהם, ואילו אמפטמין גם מעודד את שחרורם מתאי העצב.

בפועל, אין תרופה אחת שמתאימה לכולם. יש אנשים שמגיבים היטב למתילפנידאט וסובלים מתופעות לוואי באמפטמין, ויש להפך. הנחיות מקצועיות מובילות רואות בשתי המשפחות אפשרויות טיפול מרכזיות למבוגרים, והרופא יבחר לפי ההיסטוריה הרפואית, אורח החיים, משך ההשפעה הנדרש והתגובה לתרופות קודמות. לא פעם עוברים כמה שבועות של התאמה הדרגתית עד שמוצאים את התרופה והמינון הנכונים.

לפני הכדור הראשון: הלב ולחץ הדם

אצל מבוגרים, הבדיקה הראשונה איננה של הריכוז אלא של הלב. תרופות ממריצות מעלות את קצב הלב ואת לחץ הדם. אצל רוב האנשים השינוי קטן, אבל אצל מי שיש לו מחלת לב, לחץ דם גבוה שאינו מאוזן או הפרעת קצב, הוא עלול להיות משמעותי. בעלון לצרכן של אטנט מפורטים מצבים שבהם אסור להשתמש בתרופה, ובהם מחלת לב, טרשת עורקים, לחץ דם גבוה בינוני עד חמור, פעילות יתר של בלוטת התריס, גלאוקומה, חרדה או מתח קשים, והיסטוריה של התמכרות לאלכוהול או לסמים.

לכן, לפני תחילת הטיפול הרופא ישאל על מחלות לב במשפחה, על מקרי מוות פתאומי בגיל צעיר, על עילפונים ועל דפיקות לב, ימדוד דופק ולחץ דם, ולפעמים יפנה לאק"ג או לקרדיולוג. המדידות האלה חוזרות גם במהלך הטיפול, במיוחד אחרי שינוי מינון. מי שמרגיש כאבים בחזה, קוצר נשימה או דפיקות לב חריגות צריך לפנות לרופא מיד.

תיאבון, שינה ומצב רוח

שתי תופעות הלוואי שמבוגרים מדווחים עליהן בתדירות הגבוהה ביותר הן ירידה בתיאבון וקשיי שינה. יש מי שמגלים שבמהלך יום עבודה פשוט שכחו לאכול, ומגיעים לערב רעבים ועצבניים. רופאים ממליצים לאכול ארוחת בוקר טובה ולתכנן ארוחות מראש, גם כשאין תחושת רעב. העלון ממליץ להימנע מנטילת התרופה בשעות הערב המאוחרות, משום שהיא עלולה להקשות על ההירדמות.

תופעות נוספות שמופיעות בעלון הן כאבי בטן, רגזנות ועצבנות. נדירות יותר, אבל רציניות יותר, הן תופעות נפשיות כמו חרדה מוגברת, תוקפנות או תסמינים פסיכוטיים. כל שינוי כזה מצדיק שיחה עם הרופא, ולא הפסקה או העלאה של המינון על דעת עצמכם. גם אלכוהול אינו משתלב עם הטיפול, והעלון ממליץ להימנע ממנו. הנהיגה מחייבת תשומת לב, בעיקר בתחילת הטיפול, עד שברור איך התרופה משפיעה עליכם.

מרשם אישי, לא טובה לחבר

מי שמתחיל טיפול מגלה לפעמים שחברים ובני משפחה מתעניינים. עמית לעבודה לפני הגשת פרויקט, אח צעיר בתקופת מבחנים. הבקשה נשמעת תמימה, אבל התשובה צריכה להיות חד משמעית. התרופה נרשמה לאדם מסוים אחרי בדיקה, והיא עלולה להזיק למי שלא נבדק. מעבר לסיכון הבריאותי, מסירת תרופה שמוגדרת סם מסוכן לאדם אחר, או החזקה שלה בלי מרשם, הן עבירה על החוק. השגה של אמפטמינים ממקורות לא מוסדרים היא גם הימור מסוכן על מה שבאמת נמצא בכדור.

כדאי לשמור את התרופה במקום סגור, הרחק מהישג ידם של ילדים ואורחים, ולא לזרוק שאריות לפח או לכיור. הרוקח יכול להסביר איך להיפטר מהן בצורה בטוחה.

טיפול שמשתנה עם הזמן

תרופה לא מלמדת לנהל יומן, והיא לא מוחקת הרגלים שנבנו במשך עשרות שנים. מה שהיא יכולה לעשות הוא ליצור חלון שבו קל יותר ליישם את מה שלומדים בטיפול. לכן רופאים מקפידים על מעקב קבוע, בודקים מדי פעם אם עדיין יש צורך בתרופה, ומשלבים אותה בתוכנית רחבה יותר. עבור מי שאובחן בגיל מבוגר, זו לפעמים ההזדמנות הראשונה להבין את עצמו אחרת. השאלון שהתחיל ליד שולחן המטבח הוא רק נקודת הפתיחה. ההמשך נכתב בשיחות עם הרופא, בבדיקות החוזרות ובהרבה סבלנות.