אני מאשימה! אנו נמצאים שבוע וחצי לפני הבחירות, ופלג עצום בציבור זוכה להתעלמות מוחלטת. מערכת "סרוגים" הזמינה את כל חברי הכנסת דוברי הצרפתית להשתתף בעימות – וכולם, ללא יוצא מן הכלל, סירבו. אף אחד לא הגיע – ממש אף אחד! זהו ביטוי לבוז ולחוסר כבוד מוחלט כלפי הקהילה דוברת הצרפתית.
לקהילה דוברת הרוסית יש את מפלגת "ישראל ביתנו", ולקהילה האתיופית יש ייצוג בכל מפלגה גדולה; ואילו הקהילה שהגיעה מצרפת – המהווה את גל העלייה השלישי בגודלו לישראל – פשוט מושתקת ונדחקת לשוליים.
לנוכח החדשות המדאיגות המגיעות מצרפת, היה על המדינה להקים ועדה לשעת חירום, שתכין את הקרקע לגל עלייה נרחב, תסייע בקליטת העולים מצרפת, תעזור להם לצלוח את הבירוקרטיה, תכיר בהסמכותיהם המקצועיות ותקדם את השתלבותם בחברה. אך אף סיעה פוליטית לא נקפה אצבע. האדישות הזו היא שערורייתית!
העולים מצרפת הם, ברובם, בעלי השכלה גבוהה והצלחה כלכלית-חברתית; נמנים עמם מנהיגים בחברות גדולות, פטריוטים וציונים בכל ליבם ונשמתם – ובכל זאת, הם נתקלים בבוז גמור. ייתכן שהם "נחמדים מדי" או שאינם תובעניים דיים – ייתכן שיש להם סגנון מסוים וחיבה למטבח משובח – אך די עם הבוז הזה! מגיע להם הרבה יותר. ומי שישלמו בסופו של דבר את המחיר על העיוורון והיהירות הללו, אינם העולים עצמם – אלא מדינת ישראל כולה.
הם היו יכולים להגר לקנדה, לעבור ללוכסמבורג, לשוויץ (באזור דובר צרפתית) או לאזורים בצרפת שבהם אין כמעט מהגרים. אבל הם העדיפו את ישראל. חבל שישראל לא משתינה לעבר קהילה מצוינת כזאת.