הסיפור השבוע הוא עופר וינטר. וכך פתחתי את התכנית: "הרשה לי לפנות אליך עופר בכמה מילים קצרות. כאיש צבא, הערך הכי חשוב הוא דבקות במשימה, ועל זה אין עוררין. לקחת מטרה, גזרת משימות והסתערת עם רעל בעיניים. אלא שלא כמו בשדה הקרב, בשדה הפוליטי יש ערכים מתנגשים - דבקות במשימה מול ערך האחריות. על כף המאזניים האחריות להביא לשלטון הימין והסיכון גדול מדי.
בתוך תוכך אני בטוחה שאתה יודע את זה. ואתה כמו גנרל עם רעל בעיניים לא מכיר את המילה להיכנע. אבל פה השפה היא אחרת והפוליטיקה מתנהגת אחרת. לפעול מתוך אחריות זה לא לסגת. דרך פעולה שהייתה נראית נכונה בחדר המודיעין לפעמים לא נראית כך בשטח. לא הפסדת שום קרב אם תפרוש, להפך, הרווחת, הרווחת חיבורים, הרווחת אולי מינוי חיצוני, הרווחת את אמון הציבור, הרווחת אותנו, הרווחת באמת את עמך ישראל".
כתבנו הפוליטי, יוסי בן עטר, הוסיף כי המתקפה מול פרסונות ספציפיות ב"עמך ישראל" היתה נמוכה והפנה אצבע מאשימה לליכוד שפעלה באמצעות "חברות הבת שלה".
שיר לוי סיכמה את השבוע בתרבות בשלוש נקודות: מופע נקסט עם ריטה שגרר ביקורות לפני ואחרי המופע למה שיבצו אותה לשיר בתוך רשימת אמנים צעירה ועכשוית כמו עומר אדם, אושר כהן, בן צור, עידן עמדי וכו'. שיר קבלה על התגובות וציינה: "בתור אחת שצפתה במופע, החיבור של ריטה היה מעולה"!
הסטודנטים שחזרו השבוע ללימודים, שנה א' עם הרבה אנרגיה וחשק ושנה ג' עם רוח נכאים למודי המלחמות כבר חוששים מהסבב הבא עם איראן.. לבסוף, שיתפה אותנו בחגיגת הסרטים שהיתה השבוע בקולנוע בעלות של 10 שקלים לסרט ישראלי על מנת לעודד יצירה ישראלית ונהירה לקופות.
בפספוס השבוע, יוסי בן עטר הדגיש את יום פטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף שכמעט ושמו לא הוזכר. בגלל הסמיכות לבחירות, מפלגות שונות לא רצו "להרים" לש"ס. בן עטר הפנה אצבע מאשימה וציין את כפיות הטובה של הציונות הדתית לרב עובדיה. הרב עובדיה, אמנם תמך בהסכמי אוסלו אך לאחר שראה כמה נזק הם חוללו הוא חזר בו לחלוטין, עובדה היא שבהתנתקות הגיע אליו שאול מופז עם מפות ואף אהוד אולמרט לחץ עליו לתמוך בהתנתקות והרב עובדיה לא נכנע, הוא הורה לש"ס לא לשתף פעולה בשום פנים ואופן ובדרשות שלו, זעק מעומק ליבו, בכה ואמר: "זוהי אכזריות לשמה", ולצערנו אף אחד בציונות הדתית לא זוכר לו את זה.
בפינתנו "שכנעו אותי" שאלנו: האם אמנים צריכים להביע את דעתם הפוליטית? הרוב המוחץ של הדעות היה נגד באופן מוחלט. תנו קצת אסקפיזם, תנו קצת נקיות מפוליטיקה לפחות במדיה אחת. שיר הוסיפה כי לפעמים משפיעניות שלא מבינות בפוליטיקה מטיפות לציבור וזה לא המקום שלהן. ויש גם סיכון שהתמיכה שלהן במועמד אחד יכולה לבלבל צעירים ותגרום להם להצביע רק כי "היא אמרה".
בתובנת השבוע בן עטר התחבר לדברים ואמר כי אי אפשר למצוא היום פרשן משפטי או פרשן פוליטי שלא דוחף את האג'נדה שלו, כל אחד מגיע מפוזיציה ואין כבר עבודה מקצועית גרידא.
אל תאמינו למילים היפות, וינטר סגור עם ליברמן וישרוף לימין קולות בדיוק כמו שמפלגות הקש עשו ב-92