מה גורם לגנרלים שמגיעים לפוליטיקה להתרסק?

המילון הפוליטי הישראלי הלא כתוב מכיל סיפורים במוספי סוף שבוע על אנשי צבא רמי דרג ובעלי ארשת חשיבות עצמית גבוהה במיוחד שנכנסו למערכת הפוליטית בקול תרועה רמה, אך גילו מהר מאוד שזירת הקרב המפלגתית מאתגרת, מפותלת ואכזרית לא פחות משדה הקרב הצבאי וחלקם עזבו את הפוליטיקה בבושת פנים ובקול ענות חלושה.

רגע לפני בחירות 2026 מוצע לבוחר כחומר למחשבה דירוג וניתוח פרופיל של אנשי הצבא הישראלים המובילים שעברו מהמדים המאובקים של צה"ל לחליפה, אך הצליחו (בקושי) לשרוד את התהפוכות הפוליטיות בישראל.

מקום 4: שאול מופז

• פרופיל צבאי: הרמטכ"ל ה-16 של צה"ל, שהוביל את הצבא במהלך האינתיפאדה השנייה ומבצע "חומת מגן".
• פרופיל פוליטי: כיהן כשר הביטחון מטעם הליכוד ולאחר מכן עבר לקדימה, בראשה עמד. בהמשך כיהן כמשנה לראש הממשלה וכשר התחבורה.
• הסיבה לדירוג (מקום 4): מופז הצליח להגיע לראשות מפלגת השלטון דאז (קדימה) ולכהן כשר ביטחון לאורך שנים. עם זאת, זיגזגים פוליטיים (כמו ההצטרפות והפרישה המהירה מממשלת נתניהו) והתרסקותה של קדימה הובילו אותו לאחורי הקלעים והותירו בארכיונים חיקוי היסטרי והיסטורי של מריאנו אידלמן בעונות המוקדמות של "ארץ נהדרת" (והמונח הלשוני הבלתי נשכח: "גבר, גבר!")

מקום 3: משה "בוגי" יעלון

• פרופיל צבאי: הספר על "בוגי", או בשמו הרשמי משה יעלון יכול לצאת לאור עם הכותרת "עלייתו ונפילתו". כאיש צבא הוא לחם במלחמת יום כיפור והיה בכוח הלוחם הראשון שצלח את תעלת סואץ המצרית במתקפת הנגד מול צבאות ערב שתקפו את ישראל בצהרי היום הקדוש, ובהמשך רשם הישגים צבאיים מרשימים כשמונה למפקד פלוגות בסיירת מטכ"ל ונשלח ללימודי פיקוד ומטה באנגליה. משם קצרה הדרך לתפקיד ראש אמ"ן ואלוף פיקוד המרכז, ובהמשך התפקיד הבכיר עד אותו שלב כסגן הרמטכ"ל (שהיה אז שאול מופז ובשל כך גם דורג לפניו), ואחרי סיום תפקידו של מופז שהמשיך לפוליטיקה מונה בוגי יעלון לרמטכ"ל. הוא נכנס לתפקיד כחודשיים אחרי סיום מבצע "חומת מגן" אך נאלץ להתמודד לאורך כל תקופת שירותו כמפקד העליון של צה"ל עם נזקי "האינתיפאדה השנייה" ועם שני אירועים ביטחוניים משמעותיים: הפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה ועם שני אסונות נגמ"שים במהלך מבצע "ימי תשובה" בהם נהרגו 13 לוחמים ב-48 שעות. בפרישתו מהצבא נשא נאום בפעם האחרונה בפני פורום מטכ"ל שבפניו התריע על נזקי "תכנית ההתנתקות" והנאום זכור עד היום כ-"נאום הנחשים" בו אמר יעלון כי הוא הולך בקריה בנעליים גבוהות בגלל אנשים שמתנהגים כנחשים.
• פרופיל פוליטי: חילוקי הדעות של יעלון עם מופז הביאו לכך שכהונתו נמשכה רק שלוש שנים ולא הוארכה, ובשל כך החליט יעלון להתפקד לליכוד ולהיות שר לעניינים אסטרטגיים (תפקיד שנתניהו תפר לו) המשנה לראש הממשלה ובהמשך גם שר הביטחון. בשנת 2016 , אחרי שלוש שנים בתפקיד הביטחוני הבכיר החל הקרע המתוקשר עם רה"מ נתניהו בעקבות התנגדותו של יעלון לשורת מהלכים מדיניים-ביטחוניים והחלטות ממשלה ובהם מבצע "צוק איתן", "עסקת שליט" ופרשת "אלאור אזריה". בסופו של דבר הודיע יעלון על "פסק זמן" ופרישה מהפוליטיקה והוחלף באוהבו של נתניהו דאז ושונאו כיום אביגדור "איווט" ליברמן.
• הסיבה לדירוג (מקום 3): יעלון הוא הדוגמה הקלאסית במקום טוב באמצע לאיש צבא שרגיל שפקודיו מצייתים לפקודותיו ללא עוררין בשטח לא מקבל את העובדה שבפוליטיקה זה לא כך, ומביע דעה הפוכה מזו של הבכיר מעליו בשרשרת הפיקוד האזרחית. הדבר גרם ליעלון לזוז מהליכוד למרכז- שמאל עם הצטרפות מפלגתו העצמאית תל"ם למפלגת "כחול-לבן" של גנץ לפיד ואייזנקוט לפני התפרקותה והשארת גנץ לבדו, וגם אחרי סיום הקריירה הפוליטית יעלון הוא קול חזק נגד ממשלות נתניהו בעיקר בנושא "פרשת הצוללות".

מקום 2: יואב גלנט

• פרופיל צבאי: אלוף פיקוד הדרום לשעבר, הוביל את מבצע "עופרת יצוקה". מועמדותו לתפקיד הרמטכ"ל בוטלה בעקבות פרשת "מסמך הרפז" ( שכונתה גם פרשת גלנט) וטענות לחריגות בנייה בנחל עוז.
• פרופיל פוליטי: החל את דרכו הפוליטית במפלגת "כולנו", עבר לליכוד וכיהן במגוון תפקידים בכירים, כולל שר הבינוי והשיכון, שר החינוך ושר הביטחון.
• הסיבה לדירוג (מקום 2): גלנט הוא דוגמה קלאסית לשרידות פוליטית על חבל דק. מסיכול מינויו לרמטכ"ל בעקבות פרשת המסמך המפורסמת ופרשת הקרקעות, דרך מעברים בין מפלגות ועד לפיטוריו (והחזרתו) מתפקיד שר הביטחון במהלך הרפורמה המשפטית ומלחמת "חרבות ברזל", גלנט הוכיח עור של פיל ויכולת תמרון מול לחצים פוליטיים כבדים מבפנים ומבחוץ. בשל כך הוא נחשב לפופולארי ביותר וזוכה לאהדה ציבורית גם אחרי שהלך הביתה בראש מורם וקורא עד היום להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון השבעה באוקטובר.

מקום 1: גדי איזנקוט

• פרופיל צבאי: הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל, מוערך מאוד על שקט תעשייתי, תפיסה אסטרטגית ומבצעים מורכבים במערכה שבין המלחמות (מב"ם).
• פרופיל פוליטי: הצטרף לפוליטיקה במסגרת מפלגת "המחנה הממלכתי", כיהן כחבר כנסת וכשר בלי תיק בקבינט המלחמה במהלך מלחמת "חרבות ברזל", עד לפרישת המפלגה מהממשלה. כשכבר היה אזרח ספג אסון אישי כבד: בנו רס"ר גל מאיר איזנקוט ז"ל נפל בקרבות מלחמת "חרבות ברזל" בעזה כחודש לאחר אסון השבעה באוקטובר, ובמהלך המלחמה נהרג אחיינו סמל מאור כהן איזנקוט ז"ל ואחיינה של אשתו סרן יוגב בן פזי ז"ל.
• הסיבה לדירוג (מקום 1): אייזנקוט נכנס לזירה הפוליטית בתקופה המקוטבת ביותר בתולדות המדינה, נאלץ לתמרן בתוך קבינט מלחמה מורכב בתקופת משבר לאומי חסר תקדים, ושמר על מעמדו הציבורי כגורם ממלכתי ומאזן ושילם מחיר פוליטי כבד על הבעת עמדותיו ללא פשרות, וגם הפך לאחד הדוברים המבוקשים ביותר במחאה המתמשכת על התנהלות ממשלת נתניהו בחקירת מחדלי השבעה באוקטובר בשל המחיר האישי הכבד ששילם מאז והבטחתו שהחוק הראשון שתאשר הממשלה בראשותו יהיה הקמת ועדת חקירה ממלכתית והעמדת האשמים לדין. שרידותו הפוליטית למרות התהפוכות והסקרים שמעניקים למפלגת ישר את רוב המנדטים הביאו את אייזנקוט לראש הרשימה.

אנשי ביטחון ראויים לציון

• רא"ל (במיל') בני גנץ: סיפור הכי לא סינדרלה עם סוף עצוב והרבה סרטונים מצחיקים. הוא הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל ואין עוררין על היותו איש צבא מוערך, אבל בפוליטיקה הישראלית וגם בהתנהלותו בתקשורת הפך למטרה לחיצים של ציניקנים מימין ומשמאל ולמי שנאמר עליו שדמותו במציאות מצחיקה יותר מאשר החיקוי המדובר ב-"ארץ נהדרת". הראיונות המבולבלים, ההצהרות המשובשות וההתעקשות שלו להמשיך במרוץ עד הסוף למרות שנשאר לבד במפלגה שהקים עם עוד שלושה שותפים (לפיד, איזנקוט ויעלון)- גנץ הוא הדוגמה האולטימטיבית לכך שלא כל איש צבא מתאים להיות פוליטיקאי.

• תא"ל (במיל') עופר וינטר: על עופר וינטר אפשר לומר מבחינה פוליטית רק שלוש מילים: חובת ההוכחה עליו. מבחינה צבאית אין ספק שמדובר באיש רב-פעלים והישגים ובהם מפקד חטיבת גבעתי ומובילה בקרבות מבצע "צוק איתן", מפקד "עוצבת-האש" ,מפקד החטיבה הצפונית ברצועת-עזה, ראש מטה בפיקוד מרכז ונספח צה"ל במארינס . וינטר מקורב מאד לפוליטיקאים רבים שחלקם היו אנשי צבא כמוהו בתוקף תפקידו כיועץ שר הביטחון לשרים ליברמן, נתניהו, בנט וגנץ. בכל מה שקשור לפוליטיקה, וינטר עדיין לא הוכיח את עצמו כי טרם נתנה לו הזדמנות והוא צריך להשתמש בכל אסטרטגיות ההתחמקות וכיבוש היעד שלמד בתפקידיו הבכירים בצה"ל בשל העובדה שרה"מ נתניהו שם את וינטר "על הכוונת" מרגע שהכריז על הקמת מפלגה א-פוליטית במהותה בשם "עמך ישראל" והציע רשימה של "לא פוליטיקאים". האם זה יצליח לו? על זה כבר נאמר ונכתב: "חובת ההוכחה עליו".

• אלוף (במיל') טל רוסו: איש צבא בכיר ורב פעלים, טל רוסו שמו, חתום על מבצעים מורכבים במלחמת לבנון השנייה ובמבצעים עמוד ענן, עופרת יצוקה וצוק איתן בתפקידיו כמפקד עוצבת האש ואלוף פיקוד הדרום.

לעומת זאת, הקדנציה הפוליטית של רוסו היא סיפור קצר עם תזמון גרוע: הוא שוריין במקום השני במפלגת העבודה לקראת בחירות אפריל 2019, אך בעקבות התפזרות הכנסת המהירה והתפטרותו לאחר כחמישה שבועות הודיע רשמית על פרישה מפוליטיקה ומעבר לעסקים בארץ ובחו"ל ויש אומרים שזו הבחירה הטובה ביותר שעשה שלא כאיש צבא.

• אביגדור ליברמן: הדוגמה הקלאסית לכך ששר ביטחון לא חייב שיהיה רשום בקורות חייו ציונים לשבח ממפקדיו או דרגה בכירה מעוטרת צל"שים על הישגיו.

הקריירה הצבאית של ליברמן לא מזהירה בלשון המעטה ומסתכמת בהיותו מש"ק בממשל הצבאי בחברון ואיש צוות תומ"ת בחיל התותחנים במילואים. זה לא מנע מליברמן לדרוש וגם לקבל את תיק הביטחון, וכזכור ומוזכר בלי סוף לאיים על איסמעיל הנייה זכרונו לקללה שיחסל אותו תוך 48 שעות. בשנה האחרונה מאז ישב בעל כורחו בממשלת השינוי עם המפלגות הערביות לא מפסיק להזהיר שהאיראנים עומדים לתקוף את ישראל בכל רגע, וכשזה לא קורה הוא מאשים את נתניהו במשהו אחר. מי זוכר שפעם הוא היה ראש לשכתו ב-96' כשהפתיל של ליברמן היה הרבה יותר ארוך והוא נחשב לאחד החזקים בכוורת של ביבי. אביגדור "איווט" ליברמן הוא ההוכחה הניצחת שלא צריך להיות איש צבא כדי לפקד עליו.

• רב-סרן (במיל') נפתלי בנט: בנט מתגאה בשירותו הצבאי כלוחם שהתנדב לסיירת מטכ"ל ומשם עבר לסיירת מגלן (בפיקודו של טל רוסו ומי שכבר לא זוכר מי זה שיגלול מעלה מעל ליברמן). אבל בקמפיינים הרבים שהבליטו את האיש והמותג "נפתלי בנט" לאורך הקריירה הפוליטית שלו התואר העיקרי היה איש עסקים וחזון שהוכתר בתקופה מסוימת כ-"משיח התורן" של הציונות הדתית ולמרבה האכזבה הוביל להרס "הבית היהודי" והחלפת המפלגה בשמות אחרים שאינם תואמים את פעילותו הפוליטית. בנט מציג עצמו פחות כאיש צבא (למרות שהיותו איש סיירת מטכ"ל קורץ באופן כלשהו לנתניהו) ויותר כהייטקיסט וסטראטפיסט שיודע איך לנצח מגפה ולהציל את הכלכלה והחברה הישראלית. למרות פעילותו הצבאית בסיירות מטכ"ל ומגלן, על עובדת היותו ראש ממשלת ישראל הוא מוכרח להיות אסיר תודה לנצח לאח ששירת ככתב צבאי בעיתון במחנה והאיש שסידר לבנט את התפקיד ואולי גם את העתיד, יאיר לפיד.