כבר עשרות שנים שיצחק צחייק נמצא מאחורי כמה מהסרטים והסדרות המוכרים ביותר בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים. מ"הלהקה" ו"דיזנגוף 99", דרך "גבעת חלפון אינה עונה" שבה עבד כעוזר עריכה ועורך סאונד, ועד "הבורר" וסרטיו של אבי נשר. כעת הוא חוזר לבתי הקולנוע עם "האהבות שלנו", סרטו החדש של נשר העוסק באירועי שבעה באוקטובר.
בריאיון לפודקאסט "סינמה שו"ת" בהנחיית אבי לודמיר, צחייק מספר על האתגר שעמד בפניו בעריכת הסרט החדש.
יצחק צחייק בפודקאסט סינמה שו"ת
אולפן סרוגים
להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים - לחצו כאן
"האהבות שלנו היה סרט מאוד מורכב, בגלל שהוא צריך לגלגל באוויר הרבה דמויות, לשמור על מתח וקצב ולא לשכוח בדרך כל מיני דמויות או סיפורים", הוא מספר. "לדעת לעבור ברגע הנכון ממקום למקום, לדעת איזה דמויות לחזק יותר ואיזה יותר לצמצם".
צחייק משווה את העבודה על הסרט ל"הלהקה", הסרט הראשון שערך לנשר. אלא שבניגוד ללהקה הצבאית שבה כל הדמויות היו חלק מקבוצה אחת, הפעם מדובר בסיפורים נפרדים, שהחיבור ביניהם בעיקרו תסריטאי.
"זה היה אתגר מאוד גדול, כי זה סרט רציני וכולם לקחו את זה מאוד ברצינות", הוא אומר. לדבריו, השחקנים ואנשי הצוות התייחסו לעבודה בכובד ראש יוצא דופן.
מהבריחה מבית הספר לחדר העריכה
האהבה של צחייק לקולנוע התחילה דווקא ביום שבו הבריז מלימודיו בבית ספר. ביום חורפי אחד נכנס לקולנוע זמיר בתל אביב, שבו הוקרנו סרטים ברצף, ומצא את עצמו צופה באותו סרט פעמיים.
"בפעם השנייה שראיתי את זה ברציפות פתאום התחלתי לשים לב לכל מיני דברים", הוא נזכר. "לא ידעתי אז שזאת עריכה, לא ידעתי שזה קשור להדרכת שחקנים, אבל שמתי לב שאלו דברים שמישהו חשב עליהם והקפיד עליהם".
עד אז היה, לדבריו, תולעת ספרים. מאותו יום הפך לחובב קולנוע מושבע, שהגיע להקרנות מיוחדות וחיפש כל הזדמנות לראות סרטים.אחרי הצבא ניסה להתקבל לחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, אך נדחה. האפשרות ללמוד בחו"ל התבררה כיקרה מדי, ולכן החליט לנסות לעבוד בתחום לפני שיתחייב ללימודים.
חבר סיפר לו על עורך שחיפש עוזר עריכה ללא שכר. צחייק הסכים מיד. "מאותו רגע לא הפסקתי לעבוד", הוא מספר.
בתחילת הדרך עבד עם העורך דוד טור, למד את מלאכת העריכה הפיזית ואת עבודת הסאונד, ובהמשך השתתף גם בעבודה על "גבעת חלפון אינה עונה".
באותן שנים, הוא מספר בחיוך, היה לו יתרון בלתי צפוי: מפתחות לחדרי העריכה בעיר. כך הפך לעורך מבוקש של סרטי סטודנטים, לא בהכרח בזכות הניסיון שלו, אלא משום שיכול היה להכניס אותם לחדרי העריכה.
"אבי ואני היינו אחים לעשייה"
ההיכרות עם אבי נשר התחילה דרך חברה משותפת, שהציעה לשניים להיפגש. החיבור היה מידי. "אחרי דקה כבר היינו כאילו... זה היה ברור פתאום שזה עוד מישהו שבדיוק מרגיש כמוני לגבי דברים ורואה אותם דברים", הוא מספר.
השניים עבדו יחד על סרטיו הקצרים הראשונים של נשר, ובהמשך על "הלהקה" ו"דיזנגוף 99". צחייק מספר שבאותה תקופה הם היו צעירים, גרו יחד וצפו בעשרות סרטים מדי חודש באמצעות מקרנת 16 מ"מ שהתקינו בדירה.
החברות ושיתוף הפעולה נמשכים גם היום, והם משפיעים על הדרך שבה השניים עובדים בחדר העריכה.
לדברי צחייק, עם במאים אחרים הוא מעדיף להתחיל לעבוד לבדו, לפחות על עשר הדקות הראשונות של הסרט, ורק לאחר מכן להזמין אותם לצפות בתוצאה. "עם אבי, בגלל ההיכרות שלנו, בגלל שאנחנו כאילו אחים לעשייה, זה בזבוז זמן", הוא מסביר. "שנינו רוצים את אותו דבר".
את "האהבות שלנו" ערכו השניים במשך כשלושה חודשים, במשרדו של נשר מול הים. צחייק גם חושף שיטת עבודה לא שגרתית: כשהוא מקבל את חומרי הגלם, הוא נוהג להתחיל דווקא מהטייק האחרון של כל סצנה, ורק לאחר מכן לחזור לטייקים שקדמו לו.
"ההנחה שלי היא שאם עשו טייק שוב, במציאות הישראלית, סימן שלא היו מרוצים מהטייק הקודם", הוא מסביר. עם זאת, הוא מקפיד לבדוק שלא החמיץ הברקה שהתרחשה דווקא בניסיון מוקדם יותר.
מהמספריים למחשב, ומהמחשב לבינה מלאכותית
צחייק שייך לדור העורכים שהתחיל לעבוד על סרטי פילם, בתקופה שבה כל חיתוך דרש פעולה פיזית וכל שינוי היה כרוך בזמן ובעבודה טכנית. אלא שבניגוד לעורכים אחרים בני דורו, הוא מספר שקיבל בהתלהבות את המעבר לעריכה ממוחשבת.
"המון אנשים בדור שלי היו בהיסטריה מוחלטת מהמכונות האלה שהולכות להחליף אותם", הוא נזכר. "אני בדיוק ההפך. אני שנים חלמתי על דרך כזאת".
הוא היה מהראשונים שהתנסו במערכות עריכה דיגיטליות ואף סייע לעורכים ותיקים אחרים להסתגל לטכנולוגיה החדשה. ובכל זאת, לדבריו, למהפכה הזאת היה גם מחיר.
בעבר עוזרי העריכה עבדו לצד העורך, צפו בהחלטות שלו ולמדו את המקצוע מקרוב. כיום, הוא אומר, לא פעם העוזר והעורך אפילו אינם נפגשים, והעבודה כולה מתנהלת באמצעות מחשבים והעברת קבצים.
"חדר עריכה פעם בעולם הפילם זה היה הווי", הוא נזכר. "העורך, עוד שני עוזרים או עוזרות, כולם הולכים ביחד לאכול. היום באמת העריכה יכולה להיות מקצוע מאוד מאוד בודד, כי אתה יושב לבד מוקף במסכי מחשב ותוכנות".
המעבר לדיגיטל גם שינה את קצב העבודה. מצד אחד, קל יותר לבדוק אפשרויות ולנסות פתרונות שונים. מצד שני, צחייק מרגיש שהציפייה מעורכים לעבוד מהר יותר, לעיתים על חשבון הזמן שמוקדש למחשבה על הסרט, רק הולכת וגוברת.
האם הבינה המלאכותית תחליף את העורך?
לקראת סיום השיחה נשאל צחייק על עתיד המקצוע בעידן הבינה המלאכותית. הוא אינו פוסל את האפשרות שבעתיד גם החלטות עריכה מורכבות יוכלו להתבצע באמצעות מחשב, אך מדגיש כי עריכה טובה אינה מסתכמת בחיבור טכני של שוטים.
"בשביל להיות עורך טוב אתה באמת צריך להיות מישהו שיש לו גישה למוזיקה ולספרות ולהומניזם וסקרנות לגבי דמויות ואנשים", הוא אומר.
לדבריו, הבינה המלאכותית כבר יכולה לסייע במשימות טכניות רבות, אך שאלות של קצב, רגש, התפתחות דמויות והבנת הסיפור עדיין דורשות שיקול דעת אנושי. ואולי דווקא אחרי עשרות שנים של עבודה, מה שחסר לו יותר מכל אינו טכנולוגיה חדשה, אלא האנשים שהיו פעם חלק בלתי נפרד מחדר העריכה. "פעם היה לך איזה חיים", הוא מסכם. "היום באמת העריכה יכולה להיות מקצוע מאוד מאוד בודד".
