בהלווייתו של הרב אפרים משה הכהן רובינשטיין ז״ל, מפוסקי ישיבת כרם ביבנה, שתיארו אותו נעים הליכות, בעל ענווה ויחס אישי לכל אדם. אחד ההספדים הבולטים היה של הרב אברהם רובין מרחובות, שעמד על הדרך שבה פעל הרב רובינשטיין זצ"ל ועל האמון שרכש בקרב כל תלמידיו ומכריו.
"דרכו הייתה ברורה וחדה, בלי עקמומיות, בלי סיבובים, בלי פוליטיקות" אמר הרב רובין. לדבריו, הדרך ההלכתית של הרב רובינשטיין התקבלה בקרב כל מי שהיה קרוב אליו, מחוגים שונים ובמקומות שבהם שימש ברבנות.
"הדרך שלו התקבלה על כל הגוונים ועל כל החוגים שהיו במחיצתו, ואין אחד שיכול לערער על זה" אמר. הוא הדגיש כי הרב רובינשטיין הצליח להעביר את פסיקותיו והדרכתו לאנשים שונים, מתוך יראת שמיים ואמת, באופן הכי ברור.
בסיום דבריו הרב רובין קרא להמשיך את דרכו של הרב רובינשטיין זצ"ל ולא להסתפק בהספדים. לדבריו, מי שהכירו את הרב צריכים לקבל על עצמם להמשיך את דרכו, ולשמור על אותה הקפדה הלכתית לצד יחס מכבד לכולם.
כולם היו נוהרים אליו
נשיא ישיבת כרם ביבנה, הרב מרדכי גרינברג, סיפר על עשרות שנות פעילותו של הרב רובינשטיין בישיבה, ועל התפקיד המרכזי שמילא בהכוונה הלכתית. במשך שנים ריכז הרב רובינשטיין שאלות של תלמידים והביא אותן להכרעת גדולי הפוסקים. בהמשך הופקד גם על תחום ההלכה בישיבה, ובהם ענייני הכשרות.
הרב גרינברג סיפר, שכאשר ביקש ממנו להתחיל ללמד בישיבה, הרב רובינשטיין השיב בתחילה שאינו סבור שהוא ראוי לכך. לאחר זמן הסכים להעביר שיעורים בהלכה, שהפכו לחלק משמעותי מדרכה של הישיבה.
הרב גרינברג הוסיף בהספדו על ענוונותו: "אף פעם לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. תכונת הענווה בלטה אצלו לאורך עשרות השנים בישיבה".
"צר לי עליך אחי"
הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, ספד לרב רובינשטיין בבכי ופתח את דבריו במילים: "צר לי עליך אחי, נעמת לי מאוד".
הרב תאר את מסירותו של הרב רובינשטיין לאנשים שנזקקו לעזרה, ואת הבית שהיה פתוח לתלמידים ולאורחים בשבתות ובחגים. לדבריו, הרב רובינשטיין היה יוצא לסייע למי ששמע שנמצא במצוקה, ולעיתים גם נותן מכספו הפרטי.
הוא סיפר גם על מקרה שבו תלמיד תושב חו"ל בישיבה חש ברע ביום הכיפורים ונזקק לפינוי לבית החולים. הרב רובינשטיין התגייס ללוותו, ובשל היותו כהן נאלץ להישאר מחוץ לבית החולים. את יום הכיפורים העביר על הדשא, בגרביים וללא מחזור תפילה, עד שהביאו לו מחזור.
"פתאום בשמיים רצו אותך"
בהספד אישי וכואב, סיפר בנו של הרב רובינשטיין על אב שהיה מסור למשפחתו, לנכדיו וללימוד התורה שלהם. לדבריו, גם בתקופת ייסוריו, כשסיפר לאביו על בנו שלמד תורה, הדבר שימח אותו וחיזק אותו. האב אמר לו: "בשביל זה שווה לי לחיות".
הבן תיאר גם את הדאגה המתמדת של אביו לאחרים, את הקפדתו שלא לדבר בגנותו של אדם ואת ניסיונותיו להתרחק ממחלוקות ולעשות שלום. לדבריו, גם כשהיה חולה וסבל, המשיך לחזק את בני משפחתו.
"והנה פתאום, בלי שאף אחד חשב, פתאום בשמיים רצו אותך", אמר בכאב, וביקש בשם בני המשפחה סליחה על הפעמים שבהן לא שמעו בקולו או לא עשו כרצונו.
הרב אפרים רובינשטיין זצ"ל הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות, לאחר עשרות שנים שבהן שימש כפוסק של ישיבת כרם ביבנה.
