"היינו נאיבים וטיפשים": אלי גולדשמידט שובר שתיקה

ההלם בזיקים וההתפכחות מהקונספציה

ביום הטבח של השבעה באוקטובר שהה גולדשמידט עם רעייתו ברוריה בביתם שבקיבוץ זיקים, כשהם מנותקים מרשת האינטרנט. רק בשעות הצהריים, לאחר שהדליק את הרדיו ברכבו, החל להבין את גודל האסון. בהמשך, כששמע את העדויות המזעזעות מחבריו בכפר עזה, בארי ונחל עוז, החל לשאול את עצמו שאלות נוקשות על דרכו הפוליטית.

גולדשמידט מתאר כיצד הבין שהאמין לאשליות הסכמי אוסלו וההתנתקות, מתוך מחשבה שוויתור על שטחים יביא לשלום. לדבריו, במקום לקבל "סינגפור" ברצועת עזה, קיבלה ישראל ירי רקטות, טבח בתינוקות ואכזריות בלתי נתפסת. מקרה קשה במיוחד שטלטל אותו היה רצחה של חברתו הקרובה, פעילת השלום ויואן סילבר הי"ד, שנהגה להסיע ילדים פלסטינים חולים לטיפולים בבית החולים תל השומר ונרצחה בביתה. "הבנתי שמשהו אצלי לא בסדר, שאנחנו היינו נאיבים וטיפשים", שיתף גולדשמידט.

נקודת השבר: רצח ששת החטופים והמתקפה על האופוזיציה

המעבר הרשמי שלו לימין התרחש בעקבות הירצחם של שישה חטופים במנהרה ברפיח. גולדשמידט זעם על הנרטיב לפיו ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מגיע לעסקה משיקולים פוליטיים, ותהה מדוע ראשי האופוזיציה – יאיר לפיד, בני גנץ, גדי איזנקוט ויאיר גולן – אינם מציעים לנתניהו רשת ביטחון פוליטית ללא תנאים כדי להשיב את החטופים. לדבריו, כשהבין שמנהיגי האופוזיציה מעדיפים את שנאת נתניהו על פני אחדות והחזרת החטופים, פרסם פוסט חריף שהפך לנקודת המפנה הציבורית שלו.

גולדשמידט מודה כי בעבר תקף את נתניהו בחריפות רבה, ואף מצר על סרטוני העבר שלו, אך מבהיר כי כיום הוא רואה בנתניהו מנהיג שנלחם על עקרונות המדינה. הוא ציין לשבח את עמידתו של נתניהו על הכניסה לרפיח בניגוד לעמדת הממשל האמריקני וראשי מערכת הביטחון, עמידה שלדבריו הובילה להישגים הצבאיים מול חמאס, חיזבאללה ואיראן.