עדות מהקרב על שדרות: "ראיתי גופות דרך הכוונת"

בבוקר שמחת תורה תשפ"ד היה שילה אלג'ם בישיבת ההסדר בשדרות, שבה למד במשך כשנה וחצי לפני גיוסו לשריון. הוא היה לקראת סוף ההכשרה הצבאית, לאחר תקופת תגבור בגוש עציון, והגיע לישיבה כדי לחגוג את החג עם חבריו.

"זה רגע שאני לא אשכח. הכנסתי את הראש לכוונת וראיתי על הרצפה מלא אנשים, גופות על הרצפה. לא היה לי מושג אם האנשים האלה הם שוטרים, מחבלים או אזרחים. והכי גרוע - החברים שלי יצאו להילחם, ואין לי מושג מה קורה איתם".

בלאגן אפוקליפטי

באותו זמן יצאו גם בחורים אחרים מהישיבה לכיוון תחנת המשטרה. אחד מהם, מתן, סיפר בשיחה עם סרוגים על התחושה שמצאה אותם מול המחבלים: "אנחנו בקו הראשון. איפה הצבא?". בישיבה עצמה, בינתיים, הבחורים ניסו להגן על מאות האנשים שהיו במקום.

"היה בלאגן אפוקליפטי אחד גדול" מתאר אלג'ם "אתה שומע את הירי הבלתי פוסק כל היום. לא ידענו מה לעשות ולא ידענו מאיפה המחבלים יכולים להגיע".

במקביל, הצבא התקשר לאלג'ם וביקש להקפיץ אותו לבסיס, אך הוא הסביר שאין לו אפשרות לצאת משדרות.

"לא הבנתי את האירוע כמו אף אחד. לא קלטתי את הגודל של 7 באוקטובר, וחשבתי שאני עוד מגיע לחתונה של אחי בערב".

בסביבות השעה 15:40, עם צאת החג, יצא אלג'ם משדרות ונסע לביתו. בדרך הוא ראה עיר שונה מזו שהכיר. "שדרות הייתה חשוכה, כל התריסים היו מוגפים, היו קולות ירי ופיצוצים כל הזמן".

בנסיעה הוא ראה גופות של מחבלים שעדיין לא פונו. רק אז החל להבין עד כמה האירוע גדול. "נסעתי הביתה, ובלילה החלטתי לא לנסוע לחתונה של אחי, אלא לנסוע לבסיס".

לאחר כמה ימים של התארגנות בבסיס ובשטחי הכינוס, נכנסו הכוחות לרצועת עזה. אלג'ם, שהיה לקראת סוף ההכשרה, הצטרף ללחימה מעט מאוחר יותר מחבריו.

"הרגשתי שזו תהיה השיחה האחרונה"

במאי 2024 נכנס אלג'ם עם הכוח לרפיח. לדבריו, לפני הכניסה הם נערכו ללחימה ממושכת ועצימה. בשעות הבוקר של אחד מימי הלחימה נפגע כלי הנדסה מטיל RPG, והלוחמים ניסו לסייע לפצועים.

לאחר שפינו אותם, חזרו לטנק. זמן קצר לאחר מכן נורה לעבר הטנק RPG כפול. אחד פגע במיגון, והשני חדר פנימה. אלג'ם נפגע מרסיסים בירך שמאל ובבטן, וסבל גם מפגיעה נשימתית.

"פתאום יש פיצוץ, הטנק רועד, יש עשן ואתה מרגיש כאילו נכנס לך ברזל לתוך הגוף" הוא מתאר. "סחבתי כמה ימים תחושה שאין סיכוי שעד עכשיו לא קרה לטנק שלי כלום. לפני הכניסה לרפיח דיברתי עם חבר והייתי בטוח שזו השיחה האחרונה שלנו".

לאחר הפגיעה התלבטו אנשי הצוות אם לצאת מהטנק או להישאר בתוכו, מחשש שיהפכו למטרה. לבסוף יצאו וחולצו על ידי טנק אחר מהפלוגה. אלג'ם פונה לסורוקה ובהמשך לבית החולים בילינסון.

עיקר הפגיעה הייתה במערכת הנשימה, והוא עבר טיפולי פיזיותרפיה נשימתית. בהמשך התאושש וחזר לתפקוד.

"הלב שלך לא מוכן לקבל את זה"

למרות הפציעה, אלג'ם חזר ללחימה ברפיח לאחר כחודש וחצי בבית, כשנשאל, למה חזר ללחימה אחרי פציעה כזו?

"הרגשתי חסר מעש בבית. הייתה לי יכולת, למרות שכאב לי, לחזור להילחם. החברים שלי שם והפלוגה צריכה אותי, אז אני מגיע, למרות שזה קשה מאוד".

במהלך התקופה איבד אלג'ם חברים נוספים. בערב יום הכיפורים תשפ"ה נהרג חברו סמ"ר איתי פוגל הי"ד מפגיעה ישירה של טיל נ"ט. אלג'ם מספר כי הבשורה הייתה קשה.

לאחר שהשתחרר, קיבל כעבור כשבועיים דיווח על אירוע נוסף בפלוגה שבה שירת: מטען שהתפוצץ בבית חאנון והביא למותם של שלושה מחבריו. "אתה לא תופס את זה. הלב שלך לא מוכן לקבל את זה, שמישהו שאתה מכיר נהרג".

במהלך המלחמה כתב אלג'ם את הספר "ניפגש בחלומות", בין היתר במחברת של אונר"א. לאחר שהספר יצא לאור, החל להעביר הרצאות על החוויות שעבר ועל הכלים שאפשר לקחת מהן לחיים.

"אני מאוד עסוק בעשייה סביב הדבר הזה, כדי להמשיך להפיץ את האור של האנשים האלה. גם להסביר למי שלא היה בלחימה מה זה אומר להיות שם, וגם להראות אילו כלים אפשר לקחת ממה שהתמודדנו איתו לחיים".