הורים רבים מתלבטים רוב הזמן עד כמה להיות מעורבים בחיי הילדים שלהם, ובאיזה גיל לשחרר את הרסן המשוך לפעמים עד כדי תחושת מחנק של המתגברים ולומר להם את מה שהם מחכים לשמוע מילדות: “זה שלכם, ואני לא מתערב/ת".
הבעיה של הורים מסוימים, בעיקר כאלה שבלי שום קשר לעדתם נוטים להיות "פולנים" באופי, שברגע שאחד מהם (או שניהם במקרים נדירים) מחליט או מחליטים לשחרר את ילדיהם הבוגרים לחיים ולאפשר להם "לעשות חיים"- עם גבולות הכרחיים של החוק הכללי ונהלים משפחתיים מוסכמים- המצפון ההורי מתחיל לייסר נפשית ומעורר מחשבה בטעות שהמשפט : “תעשו מה שאתם רוצים" מעיד על הורות לקויה ולא אכפתית. וזה ממש לא נכון!
דעו מאין באתם
כל הורה שלטובתו עדיין זוכר שגם הוא היה ילד ואחר כך מתבגר, חייב להפנים אי שם בחלק נסתר במוח שמתישהו מגיע רגע שהילדים גדלים וצריכים לצאת לעולם ולהתמודד עם המורכבות שלו בעצמם.
הורה שמדבר עם בנו או בתו המתגברים בגובה העיניים וחולק אתם חוויות וסיפורים מהתקופה היפה הזאת, יוצר קשר בריא שמבוסס על הבנה ופתיחות, אמון וכבוד הדדי שחשוב מאד שיהיה בכל מערכת יחסים.
הצעדים הבאים יאפשרו להורים לשחרר את המתבגרים לדרכם ולהישאר בשליטה חלקית בצורה נכונה:
- לבקש מהנער או הנערה שגרים אצלכם בבית זמן שיחה קצר בו תסבירו דעתכם לעומת דעתם
- לשמוע במשך יותר זמן מהדיבור שלכם מה שיש למתגברים לומר על ההסבר הזה בלי גלגול עיניים
- להדריך את הילדים עם דוגמאות מהחיים של ההורים באווירה כיפית ולא מחמירה ו-”כבדה"
- לאפשר לצעירים המתגברים ללכת לדרכם עם עדכונים שוטפים על מיקום ושעת חזרה הביתה
ולאן אתם הולכים
לא ידוע אם התחום נחקר אי פעם במעבדות למדעי ההתנהגות אך קיימת סבירות גבוהה מאד ששני המשפטים שצעירים בגיל ההתבגרות המוקדם או המאוחר הכי לא אוהבים לשמוע הם "יום אחד תבינו" ו- “תאמינו לי שזה לטובתכם".
שני המשפטים מעוררים דחיה מיידית בגלל שהם נשמעים קצת מתנשאים בכל פעם שמישהו מבוגר אומר אותם, ומהווים למעשה הסבר כפול להורה עצמו ולילדו או ילדתו למה הוא חייב להיות בשליטה כל הזמן:
א. כי לדעתו הילדים שלו/שלה עדיין לא יכולים להבין לבד לאן כדאי להם ללכת ומה הם יכולים או לא יכולים לעשות שם.
ב. כי הוא או היא חושבים שכל מה שהם עושים זה לטובת הילדים גם כשהדור הצעיר ממש לא חושב ככה.
ההמלצה הטובה ביותר במקרים כאלה היא פשוט לדבר על זה, ובשלב מסוים לתת לצעירים את הבחירה החופשית אחרי שהוסבר להם מה לדעת הוריהם היא הבחירה הנכונה מבין כמה אפשרויות הגיוניות יותר ופחות.
ברגע שהילדים יבינו לבד מטון הדיבור האוהד והמבין שההורים לטובתם, הם יחזירו להם טובה כתודה על האווירה המשפחתית הנעימה וישתדלו לחזור הביתה לפני הנץ החמה.
