בחלוף שלוש שנים מטבח השבעה באוקטובר, המראות והמעשים של אותו בוקר נורא עדיין מטרידים את רוב בני האדם עם מוסר גבוה וחמלה אנושית בסיסית, ואי אפשר שלא לתהות בחשיפה למעשים המזעזעים:
כיצד יצורים אנושיים מסוגלים להוציא לפועל אכזריות קיצונית, שיטתית וחסרת מעצורים?
מומחים פוליטיים וחוקרים חברתיים יכולים לספק תשובה חלקית, ובשל כך חוקרי מוח, פסיכולוגים וסוציולוגים ניסו לאורך השנים לפצח את המנגנונים המדעיים והביולוגיים המהווים בסיס לרוע האנושי, החל מהמעשים המחרידים שבצעו הנאצים ימ"ש במלחמת העולם השניה ועד זוועות ארגוני פשיעה וטרור הנחשפים בתקשורת העולמית.
המוח שמאחורי האכזריות
מבחינה נוירולוגית, מחקרי דימות מוח (MRI) בראשות מדענים כמו פרופסור סיימון בארון-כהן מאוניברסיטת קמברידג' מצאו שרוע אנושי מעשי מלווה בשיבוש או "כיבוי" של רגש האמפתיה במוח, הכולל במונחים מקצועיים את אזורי השליטה על מערכת העצבים בקורטקס הקדם-מצחי ובאינסולה. במצבים חריגים אלה, מאבד האדם הנורמטיבי לכאורה את היכולת לתפוס את הזולת כסובייקט בעל רגשות והופך בהדרגה למה שמכונה בלשון עממית “מפלצת”.
מחקרים בתחום הפסיכופתיה שנעשו בקרב נבדקים שאבדו שליטה על עצמם מצביעים על שחיקה או פגיעה בתפקוד האמיגדלה, האזור המוחי האחראי על עיבוד פחד וזיהוי מצוקה אצל אחרים. היעדר תגובה רגשית אמפתית לסבלו של האחר(המצריכה אימון מתמיד, סבלנות רבה ושליטה עצמית ברמה גבוהה) מאפשר לפעילי טרור למשל לפעול בקור רוח מוחלט בעת ביצוע מעשה עינוי או השמדה של אדם אחר, מבלי לחוש עכבה מוסרית או רגש כלשהו של חמלה ורחמים כלפי הקרבן או יעד החיסול.
עיוורון קבוצתי וציות
בניסיון לפענח כיצד אנשים רגילים למראית עין משתלבים בארגוני טרור ולאחר הכשרה מתמשכת ושטיפת מוח משמעותית מבצעים בחוסר רגש כמכונה מעשים מחרידים, חוקרים פסיכולוגיים השקיעו זמן ממון ומחשבה מעמיקה בניתוח מבחני אישיות ובניסויים מדעיים במוח האדם.
ניתוחי מבחני רורשאך (כתם הדיו), שנערכו לבכירי המשטר הנאצי במשפטי נירנברג הראו כי מרביתם לא סבלו ממחלות נפש פסיכוטיות כרוניות, אלא הפגינו דרגות גבוהות של קונפורמיסטיות ונרקיסיזם וגם השיגו תוצאות גבוהות ביותר במבחנים פסיכוטכניים לקביעת מנת משכל.
הניסוי המפורסם של סטנלי מילגרם מאוניברסיטת ייל ומחקרו של פיליפ זימבארדו המכונה "ניסוי הכלא של סטנפורד" הוכיחו כי תחת תנאים של סמכותיות, דה-אינדיבידואליזציה והסרת כל אחריות אישית ורגש מוסרי כלפי האחר, האדם הממוצע מסוגל להסב סבל חמור ואכזרי ביותר אפילו לבני משפחתו הקרובים.
התהליך העיקרי שעובר אדם איום ונורא שכזה מכונה "דה-הומניזציה", תהליך פסיכולוגי בו קרבן מעשי הזוועה מוגדר מחדש כפחות מאנושי, והגדרה נוראית זו מנטרלת לחלוטין את חסמי ומנגנוני המצפון הטבעיים.
סדיזם ככלי שליטה
בבחינת הזוועות שמבצעים ארגוני פשע ברחבי העולם (כמו קרטלי הסמים במקסיקו) או ארגוני טרור בינלאומיים, המדע מזהה שילוב בין אכזריות פרקטית טבעית או נרכשת לסדיזם קבוצתי מעצים. מחקרים קרימינולוגיים מראים כי שימוש באלימות קיצונית, עריפות ראשים ותיעוד פומבי של מעשי זוועה, אינם נובעים רק מדחפים פתולוגיים אישיים, אלא משמשים טקטיקה פסיכולוגית מתוכננת לשיתוק וחוסר אונים של יריב בודד או אוכלוסייה שלמה. זו התשתית הבסיסית לפעולות המכונות “טרור”, מלשון אימה.
ברמה ארגונית של רוע מוחלט, נורמות חברתיות פנימיות של "טקסי מעבר" אכזריים יוצרות לכידות עמוקה בין המבצעים דרך אשמה משותפת, והופכות את הסדיזם לנורמה מקובלת המעניקה מעמד בכיר ועצמה מוגזמת למחבלים המסוגלים לנתק עצמם בקלות מכל רגש אנושי בסיסי הידוע לאדם הנורמלי.
ניצחון הרוח והאמונה
כדי לסיים בדבר טוב, מול מנגנונים מדעיים החוקרים את שורש הרוע ניצבת אמת פשוטה ועתיקת יומין. במסגרת המאבק המתמשך והבלתי פוסק בין אור לחושך, כל שנותר לאדם הפשוט הוא להתפלל ולקוות שהמאמינים בטוב ובאור ינצחו את כוחות השחור בכל החזיתות ובכל הסבבים. זהו מאבק שאינו תלוי במדע, אלא באמונה שלמה שהטוב ביותר עוד לפנינו.
