"המלחמה חשפה את הסוד שהסתרתי כל חיי" 

מסע של התמודדות, גילוי ושבירת סטיגמות

האבחון הכפול – ״אם לסבל שלך יש שם, גם לשלי יש״

האבחון של איתן לא נשאר בגדר אירוע יחידני, אלא פתח צוהר להבנת מצבה של הודיה. בעוד הודיה סברה בתחילה כי תוכל להמשיך לחיות כפי שחיה עד אז (״חייתי ככה עד עכשיו, אני יכולה להסתדר״), איתן הבין מיד את התמונה הרחבה. הוא פנה אליה ואמר:

״רגע, אם לי יש את כל התסמינים האלה ויש לזה שם, אז בטוח שמה שיש לך מאז ומעולם – גם לזה יש שם.״

איתן לא ויתר, דחף את הודיה לפנות לאבחון, והיה לצדה לאורך כל התהליך. בעקבות הלחץ והעומס המצטברים והחמרת הסימפטומים בחייה, פנתה הודיה לבדיקה מקצועית. כעבור מספר חודשים נקבעה לה אבחנה כפולה: הפרעת אישיות גבולית (BPD) ופוסט-טראומה מורכבת (C-PTSD).

עבור הודיה, קבלת האבחנה היוותה נקודת מפנה דרמטית:

• תשובות לשאלות חיים: האבחנה הרשמית סיפקה לה מענה והסבר לכל ימי סבלה, התקפי החרדה והסערות הרגשיות שליוו אותה לאורך השנים.

• ניפוץ הפחד מה״תווית״: ״נכון, זו איזושהי חותמת, אבל היא לא כזאת מפחידה כמו שעושים ממנה בסטיגמות״ היא מסבירה.

• העמקת הקשר הזוגי: הדאגה ההדדית והנכונות לעבור את תהליך האבחון קירבו ביניהם עמוקות. הודיה שיתפה כי הרגישה שבעקבות האבחנה שלו ושלה, איתן מסוגל להבין אותה לעומק ואת מה שמתחולל בתוכה בזמן התקפים.

החיים כזוג של מתמודדי נפש – מנגנוני הכלה ואיזון

ניהול משק בית וזוגיות שבה שני בני הזוג סובלים מפוסט-טראומה והפרעת אישיות גבולית מציב אתגר יומי יוצא דופן. עם זאת, הודיה מוצאת נקודת אור ייחודית במצבם:

1. הכלה והיעדר שיפוטיות ברגעי הצפה

כאשר מתרחש טריגר או מגיעה הצפה רגשית גבוהה (תופעה שכיחה ומורכבת אצל מתמודדי BPD), בני הזוג אינם נבהלים או לוקחים את הדברים באופן אישי. הם מאפשרים לבן הזוג השני לכעוס, לבכות או לפרוק את שעל ליבו באותו רגע, ורק לאחר ההירגעות משוחחים על האירוע. הידיעה שהתגובות הללו נובעות מההתמודדות הנפשית מונעת פגיעה הדדית גם ברגעים שבהם מופעלים טריגרים ללא כוונה.

2. זיהוי יכולת ההחזקה הביתית

בתקופות מורכבות או כשהצפה מתרחשת במקביל, בני הזוג למדו להרגיש זה את זה ולבחון מי מביניהם מסוגל ברגע נתון ״להחזיק את הבית״ ומי מותש וזקוק להרפיה. בן הזוג שמצבו מאפשר זאת לוקח על עצמו את הטיפול בילדים ובמטלות הבית, בעוד בן הזוג השני עושה כפי יכולתו המצומצמת. הודיה מדגישה כי על אף שהדברים נשמעים פשוטים במילים, מדובר במורכבות כבדה שלמדו לצלוח יחד.

קשיי התעסוקה והאשפוז – ״הייתי האם היחידה במחלקה״

הקשיים המלווים את הודיה בחיי היומיום כוללים התקפי זעם, התקפי חרדה, חרדה חברתית, חרדת נטישה, חוסר וויסות רגשי וקושי רב לתפקד תחת לחץ:

• המשבר במקום העבודה: הודיה עבדה במקום עבודה שבו זכתה אמנם להבנה ולסבלנות מצד המעסיק, אך סבלה מחוסר הכלה, זלזול והקנטות קשות מצד קולגה שישבה בשולחן הסמוך. העומס הרגשי המצטבר לצד היחס העויין הובילו לפיצוץ קשה במקום העבודה, שבסופו נאלצה להתפטר.

• חווית אשפוז היום: לפני כחצי שנה שהתה הודיה במשך שלושה חודשים באשפוז יום פסיכיאטרי. האשפוז לוּוה בקשיים ייחודיים: הודיה הייתה האם היחידה במחלקה, וגם הייתה בהריון מתקדם. היא חשה בודדה ולא מובנת על ידי שאר המטופלים, ואף נחשפה לקולות ולדעות של מטופלים אחרים שיצאו נגד הבאת ילדים על ידי מתמודדי נפש.

• התפיסה ההורית בצל האשפוז: הודיה מבהירה כי כשילדה את בנה הבכור לא ידעה כלל על היותה מתמודדת נפש. כיום, גם לאחר האבחנות, היא ואיתן מאמינים בעצמם ובחובתם להעניק לילדיהם את מלוא הלב, הנשמה והביטחון, תוך דאגה שלא יחסר להם דבר.

גידול ילדים בצל הטראומה – תיווך, גילוי לב וקהילה

כיום בני הזוג מגדלים שלושה בנים: אורי אליהו (בן 6), ידיד מנחם (בן שנתיים וחצי), ואיתיאל פנחס (בן 7 חודשים).

בעוד שני הבנים הצעירים קטנים מכדי להבין את המורכבות, עם בנם הבכור בן ה-6 נוהגים בני הזוג בפתיחות ובשקפות מלאה ומותאמת גיל:

• לגבי אבא: מסבירים לו שאבא ראה מראות קשים ואירועים כואבים במלחמה, ולכן הוא עצוב או כועס יותר מהרגיל.

• לגבי אמא: מסבירים לו שאמא עברה חיים לא קלים (הודיה היא הצעירה מבין 11 אחים, וגדלה לצד אח נכה), ולכן היא אדם רגיש מאוד.

• הפרדה בין הקושי לילד: בני הזוג חוזרים ומדגישים בפניו כי הסערות הרגשיות והקשיים אינם קשורים אליו כלל, אלא נובעים מההתמודדות של ההורים. אף על פי שאנשים מן הצד מביעים תהייה על התיווך המוקדם, הודיה ואיתן מאמינים כי זו הדרך הבריאה והמתאימה.

הקמת קהילה לאימהות מתמודדות

בתחילת דרכם לאחר היציאה בשאלה, מצאו בני הזוג תמיכה בעמותת ״יוצאים לשינוי״, שם חברו לקבוצת שווים ולקהילת הורים. אך עם הזמן, בעקבות ההתמודדות הנפשית הצבאית והרקע הציוני-לוחם של איתן (רכיב שלרוב אינו קיים בקהילת היוצאים בשאלה החרדית), חשו פחות שפה משותפת. כיום הודיה פועלת באופן אקטיבי להקמת קהילה ייעודית לאימהות מתמודדות נפש, והחלה בפתיחת קבוצת וואטסאפ ייעודית לתמיכה הדדית.

היציאה בשאלה, הילדות החרדית והמורכבות האמונית

הודיה גדלה בבית חרדי ולמדה בהמשך במכללת ״בית וגן״. בעולם זה, נושא בריאות הנפש סבל (וממשיך לסבול) מסטיגמות קשות ומחוסר מודעות עמוק.

כשאיתן העלה את הצורך באבחון, שוחחה הודיה במקביל עם בני משפחתה החרדית. התגובות שקיבלה שיקפו את היעדר המודעות: אח אחד טען כי ״זה פשוט חלק מהאופי שלה״, בעוד בני משפחה אחרים אמרו כי ״כולנו עברנו חיים לא פשוטים, וזה מתבטא אצל כל אחד אחרת״. הודיה מעריכה כי לצד החשש המושרש בעולם החרדי מפגיעה בשם המשפחה ובשידוכים, חוסר המודעות והסטיגמה הציבורית היו הגורמים המרכזיים שעיכבו את אבחונה במשך שנים.

תהליך היציאה בשאלה והשבירה בשבת

היציאה מהעולם החרדי הייתה הדרגתית. לאחר נישואיהם הגדירו את עצמם כדתיים-לאומיים תורניים (איתן עוד חבש כיפה שחורה). השחיקה החלה להתגבר מתוך תחושה שהמצוות מבוצעות מתוך כפייה, הפחדות והחמרות קהילתיות מעיקות (כגון איסור על הורדת גרביים או עשיית לק ג'ל).

סביב פטירת אחיה של הודיה, שוחחה עם איתן על רצונה לחדול מקיים מצוות מתוך פחד. המפנה החד התרחש במהלך שלושת חודשי המילואים ב״חרבות ברזל״, אז נשברה שמירת השבת כליל. עם קבלת האבחנות והעומס הנפשי הכבד, ירדו הכוחות והפניות לקיים מצוות נוספות. כיום שמירת שבת מעוררת בהם קושי מוצף, כיוון שהשבתות מייצרות בודדות חריפה, ואילו התארחות בבית ההורים לכל אורך השבת מעוררת טריגרים נפשיים קשים מדי.

על אף הנתוק מההלכה, הודיה מחזיקה באמונה פנימית עמוקה:

• הקשר לקב״ה: היא מאמינה כי הקב״ה דואג לה ומנווט את העולם, ובתוך הסבל והקשיים היא מצליחה לראות את נוכחותו. תפיסה זו הובילה אותם לקרוא לבנם השלישי איתיאל (בן 7 חודשים כיום) – כסמל לכך שה' תמיד איתם.

• הספקות ברגעי הצפה: מנגנוני, בתקופות של הצפה רגשית ומשברים קשים, מתעוררות בה שאלות נוקבות וכואבות: ״למה אתה עושה לי את זה? מה, אתה שונא אותי?״. הודיה מודה בכנות כי מדובר באמירות קשות, אך אלו התחושות המציפות אותה ברגעי השבר.

המצב הביטחוני המתמשך, תסמינים פיזיים וכלי ריפוי

כיום, שלוש שנים לפרוץ המלחמה ולאחר מעבר מגורים מנוקדים למבשרת ציון, בני הזוג ממשיכים להתמודד עם טריגרים ביטחוניים קשים.

איתן סובל מתסמינים פיזיולוגיים ונפשיים חמורים שהתפרצו בעקבות הפוסט-טראומה:

• בולימיה ופיברומיאלגיה: המחלות התפרצו אצלו כתוצאה מהטראומה הצבאית.

• הפרעות שינה וסיוטים: איתן כמעט אינו ישן. בשמחת תורה האחרון לא נרדם כל הלילה, חלם שאירועי ה-7 באוקטובר מתרחשים בתוך ביתם במבשרת, בכה ממושכות והתקשה להירגע.

• אובדן הנשק: אובדן רישיון הנשק האישי ממשיך להעלות בו פחדים חריפים מפני מתקפת טרור נוספת, ומשרה עליו תחושת חוסר אונים.

כלי הריפוי והפורקן של הודיה:

כדי להחזיק את הנפש, הודיה נמצאת במעקב פסיכיאטרי ובטיפול פסיכולוגי סדיר, ושואבת כוח מטיולים בטבע ומגידול בניה. לצד אלו, היא משתמשת בשני כלים מרכזיים:

• כתיבה אינטואיטיבית: ברגעי הצפה רגשית, הודיה לוקחת דף ועט ומאפשרת ליד לכתוב באופן חופשי, ללא חוקים, ללא ניסוחים וללא שיפוטיות. הכתיבה של כל מה שעובר בראש – גם אם מדובר בדברים מוזרים או שטויות – מעניקה לה פורקן ורגיעה רבה.

• פורקן פיזי: לאחרונה רכשו בני הזוג שק אגרוף לביתם, המשמש אותם ככלי פיזי להוצאת חוסר הוויסות הרגשי והכעסים המצטברים.

סיכום ומסר לחברה: ״אין במה להתבייש – לכו לעזור לעצמכם״

לסיום, להודיה קלאפיש יש מסר נוקב וחד לקוראי אתר ״סרוגים״ ולחברה הישראלית כולה:

״זה לא בושה ללכת להתאבחן ולקבל עזרה. לא צריך לפחד מהתווית – היא לא מפחידה כמו שזה נשמע. אין באמת במה להרגיש לא נעים או מושפל, וזה רק חוסר המודעות והסטיגמה שחייבים לשבור.״

החלום הגדול שלה כיום הוא להעלות מודעות כמה שיותר לנושאי בריאות הנפש, כדי שמעסיקים, קולגות, בני משפחה והציבור הרחב ידעו להקשיב, להבין, לנהוג בסבלנות ולהתייחס בכבוד למתמודדי נפש – וכדי שאף אדם השרוי במצוקה נפשית לא יהסס לפנות ולקבל את הטיפול המגיע לו.

____________

נזקקים לאוזן קשבת? אל תשארו לבד. קו ער״ן מעניק סיוע נפשי ראשוני 24/7 בטלפון 1201 או באתר eran.org.il. ניתן לפנות גם למוקד בריאות הנפש של "עזר מציון" ולמרפאות "בית חם" ללא תשלום.

המדור "בנפש חפצה" מתפרסם על ידי מתמודד נפש בעצמו. לתגובות ולהשתתפות במדור (גם בשם בדוי וללא פרטים מזהים) ניתן לפנות למייל david@srugim.co.il