בשעה 6:29 בבוקר של שמחת תורה נשמעו האזעקות הראשונות בקיבוץ עלומים. בבית משפחת עמאר עוד לא הבינו את גודל האירוע. מבחינתם, אחרי שנים של הסלמות בעוטף, זו הייתה בתחילה עוד אזעקה. אלא שבתוך דקות, בנם ניתאי עמאר ז״ל כבר הבין שמשהו אחר מתרחש.
"אבא, צריכים אותי", אמר לאביו מיכאל. ניתאי, ששירת כקצין הנדסה באוגדת עזה, התלבש במהירות, לקח את הרכב של אביו ויצא מהקיבוץ. המשפחה הייתה בטוחה שהמפקד שלו הקפיץ אותו.
רק שעות לאחר מכן הם גילו את האמת: איש לא קרא לו.
צפו בראיון עם אביו של ניתאי עמר ז"ל - מיכאל עמר
"זה היה התנדבותי לגמרי"
"המפקד שלו אמר שהוא לא הקפיץ אותו בכלל", מספר מיכאל בריאיון לסרוגים. "זה היה התנדבותי לגמרי. הוא החליט, הוא מיוזמתו החליט לקום ולעזור להם כי הוא הבין מה קורה שם".
בסביבות 6:45, כרבע שעה בלבד לאחר תחילת המתקפה, יצא ניתאי מעלומים וניסה להגיע לאוגדה. לדברי אביו, בשלב מסוים הוא הסתובב לכיוון תל גמה, סמוך לרעים, שם היו מחבלים רבים ואנשים שנמלטו מאזור המסיבה.
ניתאי תפס עמדה בצד הציר ונכנס ללחימה. הוא יצר קשר פעמיים עם החמ״ל וניסה להזעיק כוחות. לדברי אביו, מהמידע שהמשפחה קיבלה לאחר מכן עלה כי הוא הצליח להילחם במקום ולחסל מחבלים.
"הוא נלחם את הקרב של חייו", אומר מיכאל. "אני מאמין שהוא הציל כמה שיותר. אין מצלמות שם, אבל אני מאמין שהוא עשה את השליחות שלו, הוא עשה טוב, הוא הציל כמה שהוא יכול".
עם M16 ושתי מחסניות
התמונה המלאה של הקרב עדיין אינה ידועה למשפחה. לדבריו של מיכאל, היו באזור עוד כמה אנשים חמושים, אך הם עמדו מול מספר עצום של מחבלים שהגיעו דרך הציר. רק בשעות הצהריים הצליחו כוחות להגיע לאזור שבו ניתאי נלחם.
מיכאל חוזר שוב ושוב לבחירה של בנו לצאת מהבית באותו בוקר, עוד לפני שהמשפחה הבינה מה באמת מתרחש בחוץ.
"אני לא יודע מאיפה האומץ הזה והגבורה הזאת, להגיד 'צריכים אותי' ולצאת ככה בלי לפחד, עם M16 ושתי מחסניות ולנהל קרב עד רבע לשתיים", הוא אומר.
ניתאי נפל בקרב בתל גמה. בסביבות השעה 13:45-14:00 הגיעו כוחות לאזור ומצאו אותו. עבור אביו, אין ספק שההחלטה שקיבל באותו בוקר הייתה חלק מאותה תכונה שאפיינה אותו כל חייו: לראות שמישהו צריך עזרה - ולפעול.
"אני בטוח שהוא הציל אנשים", אומר מיכאל. "כל מי שהקפיץ את עצמו, כל החבר'ה האלה שפשוט יצאו ולא חשבו על עצמם - זה באמת מלח הארץ. אלה גיבורים אמיתיים. הם פשוט מנעו אסון עוד יותר גדול".
גיבור! תודה למשפחת עמר! שלא תדעו עוד צער!