הסרטון שבו יוסף חדאד מביע תמיכה ברעיון הפלסטיני לא היה צריך להגיע לרשת כדי לפגוע בעופר וינטר. הוא רק היה צריך להתקיים.
השאלה האמיתית כאן איננה אם יוסף חדאד הוא אדם טוב, אם הוא תרם למדינת ישראל, אם הוא לוחם גולני, פעיל הסברה או אם הוא שינה את עמדותיו מאז שומר החומות ומאז 7 באוקטובר. כל אלה יכולים להיות נכונים. גם חדאד עצמו טוען כי עמדותיו השתנו בעקבות האירועים שעברו מאז.
אבל פוליטיקה היא לא בית משפט לאופי. פוליטיקה היא ניהול כוח, ניהול סיכונים וניהול אמון.
זה בדיוק המקום שבו עופר וינטר צריך לשאול את עצמו שאלה לא נעימה: האם יוסף חדאד, כפי שהוא נתפס היום בעקבות הסרטון, מחזק את המהלך הפוליטי שלו או מסכן אותו?
זו שאלה לגיטימית גם אם חדאד השתנה. למעשה, זו שאלה שווינטר היה צריך לשאול ולחקור עוד לפני שהציב אותו במקום השני ברשימה.
מהרגע שחדאד הפך למספר 2 של "עמך ישראל", הוא כבר אינו רק יוסף חדאד. הוא חלק מהמותג הפוליטי של וינטר, חלק מהמסר שלו וחלק מהאמון שהמפלגה מבקשת לקבל מהציבור. וינטר עצמו הציג את המפלגה ככוח מובהק במחנה הימין והצהיר כי "לעולם לא תהיה פה מדינה פלסטינית". חדאד, מצידו, הוצג כמועמד מספר 2 וכמי שמבקש להיות שר ההסברה והערבי הראשון בקבינט המדיני - ביטחוני.
חדאד טיפח במשך שנים מותג ציבורי ברור: הערבי שהוא קודם כול ישראלי, לוחם גולני, פעיל הסברה וכוכב רשת שהפך את הזהות הישראלית שלו לסיפור ציבורי. וינטר זיהה את העוצמה של המותג הזה והכניס אותו לצמרת הרשימה. זו הייתה החלטה פוליטית בפני עצמה.
אלא שמאותו רגע, כל סרטון, כל אמירה וכל עמדה מהעבר של חדאד אינם עוד עניינו הפרטי. הם הופכים לנכס או לחבות של עופר וינטר - וזה ההבדל בין פעיל הסברה למועמד לכנסת.
כאשר חדאד היה פעיל ציבורי, הוא יכול היה לומר דבר אחד לפני חמש שנים ודבר אחר היום, להסביר את השינוי ולהמשיך הלאה. כאשר הוא מספר 2 ברשימה של מפלגה שמציגה קו מדיני חד וברור, הארכיון שלו הופך לחומר פוליטי.
וינטר יכול לומר שחדאד השתנה. יתכן והוא צודק, אבל היריבים שלו לא צריכים להוכיח שחדאד עדיין תומך במדינה פלסטינית. הם צריכים רק להחזיק את הסרטון ולשאול שאלה פשוטה: אם זו מפלגה שמבטיחה קו לאומי חד כל כך, איך הגיע המועמד השני שלה לעמדה הזאת מלכתחילה?
מרגע שהשאלה הזאת הופכת להיות השיחה, וינטר כבר לא מדבר על המפלגה שלו. הוא מדבר על יוסף חדאד וזה בדיוק מה שמנהיג לא יכול להרשות לעצמו.
מערכת בחירות היא מלחמה על סדר היום. מי שקובע על מה מדברים, קובע במידה רבה גם את הזירה שבה מתנהל הקרב. אם המפלגה של וינטר תידרש שוב ושוב להסביר סרטון בן חמש שנים, היא מאפשרת ליריביה לבחור עבורה את זירת העימות במקום לבחור אותה בעצמה.
העניין חמור במיוחד משום שווינטר מקים מפלגה חדשה מאפס. הוא צריך לייצר זהות, לבנות אמון ולשכנע ציבור שהגיע הזמן לחלופה. במקום זאת, הוא עלול למצוא את עצמו מתגונן סביב המועמד שהציב במקום השני.
כאן בדיוק מגיע מבחן המנהיגות. מפקד בשדה הקרב לא נמדד ביכולת שלו להסביר מדוע המארב התרחש. הוא נמדד במהירות שבה הוא מזהה את האיום, בנחישות שבה הוא מנטרל אותו וביכולת שלו לשנות את תמונת הקרב לפני שאירוע טקטי הופך לנזק אסטרטגי.
דבקות בטעות מתוך סנטימנט, חברות או חשש מאי נעימות איננה מנהיגות. ניסיון למסגר מחדש את הבעיה, להתפתל סביבה או להמתין שהגל יעבור לא מבטל את האיום, אלא רק מאפשר לו להתבסס.
וינטר צריך להפסיק לחשוב כמו חבר של יוסף חדאד ולהתחיל לחשוב כמו מנהיג מפלגה.
אם הוא הגיע לפוליטיקה כדי להוביל, הוא צריך להיות מסוגל לקבל גם החלטה שאינה נעימה לו באופן אישי. לזמן את חדאד לשיחה, להודות לו על הדרך ועל התרומה, ולהסביר לו שהמקום השני ברשימה הוא לא פרס מפעל חיים ולא מחווה אישית, אלא תפקיד פוליטי שנועד לשרת מטרה גדולה יותר ולאור הסרטון הזה, הנוכחות של חדאד במקום הזה הפכה לנקודת תורפה שמסכנת את המהלך כולו.
לכן, בהחלטה פוליטית קרה, עופר וינטר צריך לבקש מחדאד לפרוש מהרשימה.
בלי השפלה. בלי מחיקה של פועלו. בלי לקבוע שהאדם שהיה בשנת 2021 הוא האדם שהוא היום.
אפשר לכבד את האדם בלי להמר איתו על הבחירות. אפשר להכיר בתרומה בלי להפוך אותה לחסינות פוליטית. ואפשר לומר לחדאד: אח שלי, אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד, אבל אני צריך לנהל מפלגה. זו לא בגידה בחדאד. זו הפרדה הכרחית בין האדם לבין המשימה.
זה המבחן הגדול של וינטר כעת. לא האם הוא אוהב את יוסף חדאד. לא האם הוא מאמין לו. לא האם הוא חושב שהסרטון משקף את חדאד של היום, אלא האם הוא מסוגל להסתכל על המפה, לזהות שהיריב קיבל לידיו תחמושת, ולשאול את עצמו בקור רוח האם חדאד תורם או מזיק למשימה.
ההתרסקות של וינטר בסקרים הערב אינה משאירה ספק ובפוליטיקה, כמו בשדה הקרב, יש רגע שבו צריך להפסיק להסביר את המצב ולהתחיל לשנות אותו.
אם עופר וינטר בא להוביל, זה הרגע להוכיח שהוא יודע להחליט. לא להגן על רגשות, אלא להגן על הניצחון.
מעין סמון הוא יועץ אסטרטגי, ולשעבר יועץ בכיר ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
ויפה שעה אחת קודם